ישנה חשיבה אצל חלק מן החוזרים בתשובה, שהחזרה בתשובה, היא מעין תרופה לכל הבעיות, הן האישיות והן הזוגיות. דפוס חשיבה מעין זה, עלול לייצר החמרה של הקשיים שהיו, טרם תהליך החזרה בתשובה.
הגיע אלי זוג צעיר, נשואים שנתיים ולהם ילד בן שנה. בלבוש החיצוני, ניכר היה שהם בתהליך של התחזקות רוחנית. מהקשיים שתיארו בפני, שמתי לב שהם שמו את החזרה בתשובה, כפרמטר מאד משמעותי בחיים שלהם. כאשר בעצם, הם משתפים בקשיים שיש לזוגות רבים, ללא קשר לתורה ולמצוות.
מכיוון שכך, ביררתי כיצד היא חווה את החזרה בתשובה. הבנתי שהיא מרגישה כבדות ופחד. היא מתפללת ואומרת תהילים, כדי שה’ לא יכעס עליה ועוד… מבחינתה, שמחת החיים הייתה עם חברות, כך שעקב חזרה בתשובה התנתקה מהן ואין לה מילוי נפשי שתואם את הדרך החדשה שבחרה.
לעומתה, הוא עובד, מתפלל, הולך לשיעור תורה ויוצא עם חברים. את השותפות בצורכי הבית והטיפול בתינוק, הוא רואה כעול כבד ואינו פנוי לביטויים הרגשיים של אשתו שמרגישה בדידות וחוסר קשר רגשי.
הלך ועלה הצורך להבחין בהבדל בין התחזקות רוחנית לבין יחסים זוגיים רגשיים שעליהם לפתח ביניהם, בד בבד, לבדוק כיצד ההתחזקות הרוחנית, תומכת, מחזקת ומעצבת את היחסים הזוגיים, על כל רבדיהם.
מהם הקשיים הייחודיים בנישואין לחוזרים בתשובה מהסגנון הזה?
- הם לומדים שפה רוחנית, הלכתית ואולי גם רעיונית חדשה, אך הדפוסים הרגשיים, נשארים כפי שהיו. כמו: ריחוק רגשי, קשיי אינטימיות, דפוסי שליטה, ריצוי, התנתקות, תקשורת לקויה וכד’. הם למדו התנהגויות חיצוניות “דתיות” וחסרה להם תורת חיים שתיגע ברבדים הרגשיים בזוגיות.
- ההתחזקות בתשובה, עלולה לשמש ככלי ניגוח ולהימנע משותפות ונשיאה בעול הבית והמשפחה ובכך לשרת אינטרס אישי, על חשבון השני. באופן כזה החזרה בתשובה, היא גורם שלישי שיוצר חיץ ביניהם. כמו: “אני לומד תורה ולא יכול להגיע בזמן שאת צריכה אותי…”
- ייתכן בלבול בין ערכים לבין דפוסי התנהגות. כמו ביטול עצמי, עקב התנהגויות בעבר שלא היו רצויות, בלשון המעטה. “כל מה שחייתי בעבר לא נכון ועכשיו אני צריכה לחיות אחרת, גם אם לא מרגישה חיבור לדרך החדשה…”. כתוצאה מכך, לאחר תקופה או שנים מספר, עלולים לבעוט בדרך החזרה בתשובה.
אם אחד מהם בדפוס מרצה או נמנע, הם עלולים להתבלבל ולומר שמכיוון שרוצים שלום בית שזו כביכול “דרישה” וחובה מהתורה, יוותרו על בירור קונפליקטים ו/או קשיים רגשיים ביניהם ויבטלו את רצונם ואת עצמם. זה קורה כשנמצאים בתהליך החזרה בתשובה, באין דמות מכוונת שנותנת מקום, גם להתחזקות רוחנית וגם לצרכים הרגשיים האישיים והזוגיים, בו בזמן.
בפגישות היא העלתה געגוע לעולם הקודם, בתחושת אשמה. היא גם האשימה את עצמה שאולי מכיוון שהאיצה בו בתהליך התשובה, הוא מחפש דרכים להתנתק ממנה. היא נראתה מבולבלת וחסרת אונים.
עתה היא לומדת, מהי חזרה בתשובה באופן שמשמח אותה ואנחנו עובדים על הקשר הזוגי, באופן שהחזרה בתשובה, תעדן אותם ותקרב ביניהם.
במאמר הזה, תיארתי מקרה של זוג מסוים. יחד עם זאת, אני משערת שיהיו קוראים שימצאו את עצמם, בחלק ממה שתיארתי, גם אם לא ממקום של התחזקות רוחנית. חלק ניכר מההתמודדות של מי ששומר תורה ומצוות, הוא כיצד חיי תורה עוזרים לשכלל את המצבים הרגשיים בנישואין. האם העומס המשפחתי לא מאפשר קיום של לימוד תורה, או ההפך? האם אנחנו יודעים לחיות חיי תורה, דווקא בתוך הקשיים בחיים? לשכלל אותם ולעדן את המידות שלנו, מתוך הכוונה של תורה?
אשמח לקבל מכם הקוראים משוב, מה מתוך המאמר הזה, עורר בכם ואולי גם עזר לכם.
