היא ישבה מולי השבוע, בשבוע של חנוכה, עייפה, עצובה ומותשת: “אני עושה הכול. מנסה לדבר, לשתף, ליזום, לשנות אווירה, מבקשת שנעשה בחנוכה טיול קצר, אבל הוא כבוי, סגור, מתוסכל. כל משפט שלי שיש בו בקשה אפילו קטנה, מדליק אותו או מכבה אותו. אי אפשר לחיות איתו ככה. אני מרגישה שאנחנו לא באמת נשואים… אני פוחדת לבקש משהו שלא יתהפך עלי ומצד שני, אני לא מוכנה להיזהר ולשתוק. אז לחצתי עליו, כעסתי, בכיתי ואני מודה שלא הייתי בסדר שגם התבטאתי במילים לא ראויות. אבל מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה לבד. זאת לא זוגיות בכלל. אז מה יש לי לעשות איתו…”
מתוך תשובותיה על השאלות שלי, הבנתי שבאופן כללי, הוא מתקשה במילוי משימות בבית עקב קשיי קשב וריכוז. אלא שבחודשיים האחרונים, הוא נסער, מגיב בקוצר רוח ונראה עצוב ומרוחק. היא ניסתה לברר מה עובר עליו והוא ביקש שתניח לו לנפשו. היא מודאגת, כי מזמן הוא לא מתייחס אליה באופן זוגי ואינו מעוניין בקרבה כל שהיא. כשהיא לחצה, הוא כעס ואיבד קשר.
כולנו רוצים לחיות בזוגיות אידיאלית ויפה, גם כשברור לנו שהמציאות שונה ומוכרחים להתמודד עם קשיים כאלה ואחרים. בנוסף לקשיי החיים בזוגיות שמצמיחים ומחזקים את הקשר, כשיודעים כיצד להתמודד, ישנן תקופות בחיי הזוג שאחד מבני הזוג, נמצא במשבר אישי ולא מתפקד כבן או כבת זוג.
מהן הסיבות שעלולות ליצור משבר אישי בתוך הזוגיות?
- לידה ראשונה וקושי להתמודד עם האחריות החדשה והלא מוכרת.
- משבר מה שנקרא גיל ה-40. מתחילים לברר את הזהות מחדש.
- חזרה בתשובה, או בשאלה, שאינה נעשית בשיתוף זוגי.
- גיל המעבר שלעיתים מרגישים חוסר תחושת ערך ומשמעות בחיים.
- שינוי מקצוע, אובדן מקור פרנסה.
- שחיקה רגשית או אובדן עצמי, כתוצאה מנתינה או אחריות יתר, לילדים, לזוגיות ו/או לעבודה, ללא מילוי עצמי.
- פערים בין ציפיות למציאות ובתפיסת האהבה והאינטימיות.
- תסכול ורגשות שלא קיבלו מקום. כמו פגיעה, דחייה וכד’.
- קנאה ותחרות סמויה כשמרגישים חוסר ערך.
- מצבים רגשיים לא פתורים שצפים בזוגיות.
- דיכאון עקב חוסר יכולת להתמודד במצבים כגון אלה ועוד….
מה לא לעשות במצבים כאלה?
זה לא הזמן לתפקוד זוגי. יש צורך למי שנמצא במשבר להקשיב לעצמו ולקבל הכלה למצבו.
- לא ללחוץ עליו לחזור לעצמו בהקדם.
- לא להכריח שיחות, מגע.
- לא לריב : “את//ה לא סופר/ת אותי”.
- לא לצפות שיחזור לעצמו בקצב האישי שלך.
מה כן לעשות?
- להיות בנוכחות שקטה, זמינה, ללא שיפוטיות.
- להציע עזרה נקודתית, ללא ציפייה להדדיות. כמו להציע ארוחה למשל.
- לזכור שזה מצב זמני, גם אם לא ברור עד מתי.
- לדאוג לעצמך. להתמלא בטוב וזו הזדמנות לגלות יכולת התמודדות ועצמאות אישית.
- במצבים מעין אלה, הזוגיות לא נעלמת או מתפרקת. הזוגיות נכנסת למצב של הפוגה רגשית מסוימת. באופן כזה, בן הזוג שנמצא במשבר, מרגיש שיש לו מרחב בטוח והקשר הזוגי לא לוחץ, אלא מכיל אותו. כך שהזוגיות יוצרת באופן כזה מרחב ריפוי.
במקרים רבים, כתוצאה מהכלת הריחוק של האחד, נוצרת קרבה עמוקה יותר. פעם אמר לי גבר: “הידיעה וההרגשה שאני רצוי ואהוב, גם כשאני לא מתפקד במחויבויות שלי והיא נותנת לי את הזמן לברר את עצמי, אני מרגיש שזו אהבת אמת והיא רואה אותי לא רק כשאני במצב טוב ונחמד לנו ביחד…”. כי בזמנים כאלה נבחן הקשר ונבחנת האהבה.
