שנתיים של סבבי מילואים, יוצרות מציאות חדשה בחיי הנישואין.
כשהוא חוזר ממילואים ממושכים, ישנה ציפייה משני בני הזוג, לפירגון. היא שנשארה להחזיק את כל צורכי המשפחה, מצפה שיגיע ויוריד ממנה עול משמעותי. בזמן שהוא היה שם, היא נאלצה להיות אמא, אבא, מחנכת ואחראית על כל מה שמשפחה צריכה, וגם לדאוג לו.
הוא שמגיע משדה הקרב, פעל במציאות שבה הוא ממוקד במשימה מורכבת, יחד עם גיבוש חברים וכביכול “לשכוח” מהבית והמשפחה. הוא מצפה להבנה שמגיע לו מנוחה וזמן עצמי, ושיחזור לעול המשפחה בהדרגה. שניהם מצפים לקבל הערכה, על המאמץ והגבורה, של כל אחד בתחומו. הוא מתקשה לחזור לשגרת החיים וההרגשה שקיימת ביניהם שהם מרוחקים זמ”ז. הם שני עולמות שהשתנו, בהיותם רחוקים פיזית ורגשית. כעת הם מתקשים להתקרב שוב ולחזור לזוגיות שהייתה. הביקורים הקצרים בבית בין הסבבים, עלולים ליצור בלבול בנוכחות ובתפקוד. שניהם השתנו וכעת עלולים להגיע למשבר שיבחן מחדש את האינטראקציה הזוגית שלהם. כשנוצר משבר זוגי, הוא חושף קשיים זוגיים שהיו קיימים גם לפני המילואים וזו הזדמנות להגיע לזוגיות עמוקה יותר.
כשיעקב היה חוזר הביתה לזמן קצר, עדי והילדים קיבלו אותו בהתרגשות רבה. אך כשסיים את המילואים וחזר לחיי משפחה, כבר בערב הראשון הרגישה שהוא “אחר”. הוא לא היה איתם באמת. הוא התחיל סבב אחר: סבב של טיפולים אישיים. עקב הריחוק שנכפה עליהם, הם לא כל כך ידעו כיצד להתקרב רגשית מחדש. יעקב רצה להשלים את חסרונו מהבית ורצה לחזור להרגלי החיים הקודמים. אך לעדי זה היה קשה. היא ניהלה הכל והילדים נבוכו: למי להקשיב עכשיו. עדי ביקשה שייתן לה זמן להתרגל לשינוי, אך כל ניסיון לדבר, הסתיים במתח. הוא הרגיש מיותר ולא חשוב והיא הרגישה שהוא משבש לה את חיי המשפחה.
כשהם הגיעו לפגישה, היא התלוננה שהוא רוצה לחזור למילואים והיא לא מוכנה לשאת יותר בעול המשפחה לבדה. הוא הסביר שאם הוא לא יחזור, הוא יפגע בחיילים אחרים שיהיו שם במקומו. כשהיא התפרצה בבכי ואמרה שהחברים שלו חשובים יותר ממנה, זה היה הרגע שעלה על פני השטח משהו שנמצא מתחת לפני השטח שהיה שם גם קודם המילואים.
הסתבר שגם לפני המילואים, עדי הרגישה לא פעם לבד, שהוא לא באמת “גב” בשבילה.
עכשיו, כשהוא חזר, התחושה הזו רק התעצמה.
“גם לפני המילואים הרגשתי לבד. רציתי שתהיה הגב שלי. שארגיש שאני נשענת עליך ועכשיו מרגישה יותר מתמיד את הבדידות שלי….עכשיו זה בולט יותר מתמיד”.
יעקב שתק. אחרי רגע ארוך אמר: “אני לא יודע איך לתת לך את ההרגשה שאני הגב שלך.
חשבתי שאת פשוט חזקה, שאת לא צריכה אותי . עכשיו אני מבין, עד כמה התרחקתי, כדי לא להרגיש שאני מאכזב אותך ואני לא יודע מה לעשות. אני אוהב אותך ולא רוצה לפגוע בך חלילה…”.
מתוך ההבנה הזו, התחיל תהליך ריפוי אמיתי של רגשות שהיו חבויים ביניהם וייתכן שגם לא ידעו להגדיר אותם.
הם הגיעו גם לפגישות אישיות. יעקב למד כיצד לראות את הצורך של אשתו ולמלא אותו, גם כשהיא חזקה ועצמאית, ולהרגיש תוך כדי כך שיש לו מקום וערך. במקביל, עדי למדה לשחרר שליטה ותפקוד עצמאי והחלה לשתף את יעקב ברצונות ובצרכים, כך שהרגיש שותף ובעל ערך כלפיה. זה היה תהליך שנתן מקום לעוצמה ולעצמאות האישית, יחד עם הקשבה ותשומת לב רגשית באופן הדדי.
החזרה ממילואים, אינה רק חזרה פיזית. זו חזרה אל מערכת היחסים הרגשית.
המרחק והמשבר העלו קשיים ש”חיכו” לפתרונם, וקשיים חיצוניים ואמיתיים אפשרו קשר זוגי עמוק יותר וריפוי אמיתי.
במקרה של יעקב ועדי, היו אלה המילואים שפתחו את הקשיים שמתחת לפני השטח. ישנם מצבים בחיי הזוג שגם ללא מילואים, פותחים פתח לשינוי והעמקת הקשר הזוגי. כדאי להקשיב למצבים כאלה, גם ללא משברים ולגדול ולהתפתח מתוכם, לרווחת בני הזוג והמשפחה כולה.