דני ורות, זוג בתחילת שנות הארבעים, הגיעו אלי לפגישה. היא דינמית, ישירה ומתלהבת והוא שקט, מדוד וחושב על כל מילה. רות אמרה: “אני משתגעת מחוסר התזוזה שלו. הוא בקושי מגיב למה שאני אומרת. אני מרגישה חצי מתה לידו. לכן התייאשתי לדבר איתו. אני מדברת עם חברות ויוצאת הרבה מהבית. אבל זה גורם להתרחקות פיזית ורגשית בינינו. אני לא מסוגלת להמשיך כך. אני זקוקה לבן זוג שמדבר, יוזם ומפתח שיחה…אני מרגישה שאני נותנת המון. מדברת, משתפת והוא בקושי מגיב. אני מרגישה בודדה, גם כשהוא לידי.”
כשהיא סיימה לדבר, הוא הגיב: “מאד איכפת לי ממך רות. אני שותק, כי אני צריך זמן לחשוב, דווקא בגלל שאני מעריך אותך. אני לא עומד בקצב שלך. זה לא מתאים לי. כשאני מדבר מהר, כדי לרצות אותך, אני אומר דברים שאח”כ, אני מצטער עליהם וכבר קרה שהאשמת אותי. לכן אני מעדיף לחשוב לאט ובשיקול דעת..”.
שאלתי אותם: “האם הרגשתם כך מתחילת נישואיכם?” רות ענתה מיד: “מה פתאום, בדיוק ההיפך. התפעלתי מהשקט והבגרות שלו לדבר בשיקול דעת.” “ואתה?” שאלתי. “גם אני נמשכתי לחיות, לקלילות וליוזמות שלה. זה הקסים אותי.”
“אז ממתי המשיכה וההתפעלות השתנו אצלכם?”
שניהם שתקו לזמן מה ואני חיכיתי. לפתע רות חייכה ואמרה: “הבנתי. כנראה רציתי שהוא יתנהג כמוני. אבל באמת התחתנתי איתו, דווקא מפני שהוא לא כמוני…”.
זו הייתה נקודת מפנה בהבנת הדינמיקה ביניהם. “ומה אתה חושב?” שאלה רות את דני. “אני שמח שהגעת להבנה הזאת. אני לא מחפש שתשתני. כי אני אוהב אותך, בזכות האנרגיה הזאת שלך. רק שתאפשרי לי להיות אני ולא להיות ההעתק שלך…”. רות הסתכלה עליו במבט של הערכה ותנוחת הישיבה שלה נראתה נינוחה, מה שהעיד שהיא מקבלת אותו כפי שהוא. “דני, אני באמת צריכה אותך שקול וחושב ואני מעריכה אותך על כך, כמו בעבר”. ואז רות פנתה אלי ובקשה עזרה, כיצד לקבל את דני כפי שהוא ויחד עם זאת, כיצד לחיות כראוי, עם תכונות אופי מנוגדות כל כך.
………………………………….
דני פירש אותה כתובענית ורות פירשה אותו כאדיש. פרשנויות שליליות שיצרו תסכול והתרחקות הדדית.
חשוב להבין שהבדלים בין בני זוג, אינם תקלה. מניסיוני, זוגות רבים מתייאשים, יוצרים פרידה או אפילו גירושין, עקב ההבדלים הגדולים ביניהם בתכונות האופי. לעומת זאת, בערכים, חשוב שתהיה ביניהם הסכמה. ההבדלים בתכונות האופי, הם חלק מתוכנית הבריאה האלוקית. בעולם העליון, הם נשמה אחת. בעולם המעשה, כל אחד מהם מבטא צד אחר של אותה נשמה, מה שנראה מנוגד בתכלית. רות נמשכה אל השקט ושיקול הדעת של דני, כי הוא ההשלמה שלה וכן להיפך. הדינמיות של רות, היא החלק החסר של דני. כשמבינים את ההשלמה הזאת, עדיין קשה לכל צד להכיל את משנהו, כי זה מנוגד לאורח החיים שכל אחד חי בנפרד.
ובכל זאת, איך יוצרים השלמה תוך כדי הניגודים וההתנגדויות?
לשנן בתודעה:
- ההבדלים, הם המצב הבריא והנורמאלי. שניים שנוכחים ואין אחד שמבטל את עצמו למען זולתו.
- הידיעה הברורה שהם משלימים, רק שעדיין לא למדו כיצד לתקשר באופן שיראו את ההשלמה.
במעשה:
- להקשיב ולקבל את נקודת המבט של השני. ההקשבה והקבלה, אינם הסכמה וביטול האני. ההפך הוא הנכון. אפשר להרוויח זוויות ראייה נוספות שבונות קומה נוספת באישיות.
- ההקשבה וההבנה גם ללא הסכמה, יוצרים היכרות עמוקה יותר עם בן הזוג.
- תחושת הקבלה של השוני, יוצרת קרבה רגשית, כי זו קבלה שאינה מותנית אם נוח לי או לא. אלא, קבלת האדם כפי שהוא.
- עצם תחושת הקבלה, גורמת לשני להקשיב ולרצות לקבל את המקשיב והמקבל.
………………………………………………..
דני ורות, למדו ותרגלו :
- דני הפסיק לחשוש מהאשמה ולמד לשתף קצת יותר, גם כשהביטוי שלו אינו שקול ומושלם.
- רות למדה לשתוק רגע, כדי לתת לדני מקום, כפי שהוא, בידיעה שנתינת מקום יוצרת כבוד, ולא כניעה כפי שחשבה בתחילה.
בפגישות בקליניקה, אני פוגשת מאבקים – כדי לנצח את השני כי “אני יותר צודק”. אט אט לומדים בני הזוג להכיל שינוי, מבלי לשפוט. אלא לתת נוכחות מכבדת ולמידה הדדית דווקא מתוך השוני. כך נוצר מרחב אמיתי של קרבה תודעתית ורגשית, כי קיימת גם תחושת השלמה שמתוכה נוצרת גם התפתחות אישית וזוגית גם יחד.