“מלחמה על הבית”, זהו ביטוי השגור בפי זוגות שנחשב כביטוי חיובי.
ואני שואלת: האם אפשר לעשות שלום ע”י מלחמה?
תמר ואיתן הגיעו אלי כשהם חסרי אונים ואובדי עצות:
“יש לנו 7 ילדים ואנחנו ממש לא רוצים לפרק את הבית שלנו.”, פתח איתן את הפגישה. “אני כל כך משתדל ומסביר לאשתי שתפסיק לעשות דרמות ולהיפגע מכל דבר. ככה אי אפשר לנהל בית. מכל בעיה קטנה, היא מתפרקת ואני מרגיש שהאחריות היא רק עלי. אני ממש נלחם על הזוגיות שלנו. יש לי אחריות על עצמנו ועל הילדים שלנו….”
“אני באמת מרגישה שהוא נלחם. אבל לא על הבית, אלא נלחם בי. הוא לא מקבל את רגשותי. הוא חושב שהצדק עם ההיגיון שלו. אני מרגישה אותו מנותק ממני. הוא מצהיר עד כמה הוא אוהב אותי ויחד עם זאת, הוא כועס כשאני מבטאת רגשות שליליים כלפיו, בגלל הכעס שלו כלפי. בסוף הוא עוד טוען שאני נלחמת בו ע”י הרגשות שלי. מה יש לנו לעשות ביחד, אם אין בינינו רגשות?”
“אני שומעת את המלה מלחמה שחוזרת ביניכם הרבה פעמים. זה נכון?”
שניהם שתקו. “לא שמתי לב”, אמר איתן. “ואני כן מרגישה שיש בינינו מלחמה”, הוסיפה תמר.
לאיתן ותמר יש כוונות טובות. יש להם גם אחריות על הבית. הוא נלחם ומסביר לה כיצד צריך להתנהל, על פי דעתו. היא מצידה, לא מוותרת על הרגשות שהיא מייחלת שיהיו ביניהם.
הוא משתמש בשכל, כדי לנהל זוגיות ומשפחה, תוך כדי ניתוק מרגשות חיוביים שעשויים לקרב ולחבר ביניהם. היא אמנם משתמשת ברגשות, אך הם רגשות שליליים, כדי להדוף את השכל שאינו מאפשר קרבה ואהבה.
שניהם אינם יודעים כיצד לבנות מערכת זוגית חיובית, עם כל הרצון הטוב והאחריות.
במלחמה של שניהם, יש רצון להלחים את עצמם, זה עם זו וזו עם זה ולממש את חלומותיהם, על מנת להחלים ולחיות באהבה. הכוונה רצויה, אך לא המעשים.
הבעיה, שבמלחמה כל אחד מושך לכיוון שלו ופוסל את הכיוון של השני, כך שאין מנוס מנפרדות וממרחק נפשי ורגשי, כי רגשות הכרחיים כדבק זוגי.
איתן ותמר לומדים ששלום נוצר בין ניגודים. כמו שכתוב: “בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו” (ישעיהו נז, יט). שלום עושים עם מי שרחוק, כדי להתקרב. ומתקרבים ע”י ניב השפתיים שהוא הדיבור, התקשורת הזוגית הרגשית שמלחימה אותם לכדי תחושת אחדות ומתוך כך הם מחלימים. שלום נעשה כשמבינים שאין אפשרות בלי ניגודים. כי אם אין ניגודים, אחד בטל ומבוטל ואז גם אין זוגיות שבנויה משניים. על כן, בני זוג מדברים בשיתוף (ולא בביקורת), על הניגודים הקיימים, במטרה להבין זא”ז ולהגיע לשלום ואהבה.
איתן ותמר, לומדים להקשיב זה לזה ולהבין זא”ז: לראות את הכוונות הטובות ואת לקיחת האחריות ההדדית. הם מבינים ע”י התרגול בחדר שיש נקודת אמת אצל כל אחד מהם, וכיצד להבדיל את המוץ מהתבן וגם איך לא להשתמש במוץ בכלל, שהוא סגנון דיבור מרחיק.
אם כך, מלחמה עושים עם אויבים כדי להשיג אינטרס אישי/לאומי ולא עם אוהבים שהאינטרס הוא חיבור נשמות בתוך חיי היום יום המאתגרים, שבהם ניתן לגלות את החיבור הקיים בין השניים, עוד לפני שירדו לזה העולם.
פרשת כי תצא מדגימה את הרעיון באופן ברור: “כי תצא למלחמה על אויביך...”