(המאמר פונה לאיש ואשה כאחד)
בעקבות המאמרים האחרונים, על זוגיות שלילית (רעילה), לסוגיה השונים, נשאלתי שאלות רבות. אנסה לענות על חלקן בקצרה, מתוך ניסיוני וכמיטב הבנתי.
ש. לאחרונה כתבת על מקרים התנהגותיים קיצוניים בזוגיות. האם התנהגויות כאלה ניתנות לשינוי? האם זה מולד?
ת. התנהגויות כאלה מורכבות מתכונות שאדם קיבל מהוריו וגם מהשפעת הסביבה המשפחתית שבה גדל. דפוסי התקשרות שלילית של ילד עם הוריו, משפיעים על אורח חייו ועל התפתחותו. לדוגמא: ביטויי רגשות שליליים כלפיו, חוסר הכלה והכוונה של התנהגויותיו, העדפה של ילדים אחרים על פניו – “הכבשה השחורה”, או לחילופין, פינוק יתר, האדרה שהוא משהו נעלה מכולם, חוסר גבולות או גבולות נוקשים וכד’. ילד כזה, זקוק באופן נואש למילוי החוסרים הרגשיים והוא עסוק באופן אובססיבי בדרישות לקבל מהשני, מבלי לראות את השני, כאדם עם צרכים, אלא כאובייקט למילוי צרכיו ולכן הוא לא מסוגל להשתנות.
ש. אז איפה המקום של הבחירה? שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן?
ת. תלוי ברצון ובמודעות שלו. חשוב להדגיש שגם הגלוי וגם הסמוי, תמיד בטוחים שהם לא הבעיה אלא השני. לכן לא יסכימו לטיפול ולכן גם לא ישתנו. אך אם בכל זאת יבינו שיש להם בעיה וירצו לקבל עזרה, יש הבדל בסוג הטיפול ביניהם.
האדם שמחצין את רגשותיו הקיצוניים:
- יצטרך להיכנס לקבוצת השייכות. בד”כ, זו קבוצה לצורך ניהול הרגשות, כשעיקר הביטוי שלהם מתבטא בכעסים. חשיבות הקבוצה היא שיוכל להתבונן על עצמו דרך האחרים הדומים לו ואולי ילמד לשנות הרגלים.
- יקבל טיפול לזמן ארוך ועדיף במרכז שיש מטפלים נוספים, כדי לתמוך בו ובמטפלים, במשך התהליך הארוך.
- ייתכן שיצטרך חומר הרגעה בזמני הטיפול, כדי שיהיה קשוב ורגוע יותר.
האדם שרגשותיו סמויים: האפשרות היעילה, להציע לו להגיע לטיפול זוגי, כי היא זקוקה לכך ולא הוא, או לטיפול משפחתי, כי לא ממוקדים בו. אולי תוך כדי כך, יתאפשר לרכך את עמדותיו, במידת מה.
ש. איך יכול להיות, שיש פעמים שהם נחמדים וזמן קצר אח”כ, הם עם דרישות ואיומים, או בהסתגרות וריחוק?
ת. נכון. הזוגיות מתוארת כרכבת הרים רגשית. התנהגויות מתחלפות בקיצוניות – ללא שליטה. הילדים חווים מציאות קשה וחוסר רגשי גדול, כך שעלולה להיות העברה אישיותית קיצונית לדור הבא.
ש. האם מה שאת מתארת אלה נרקסיסטים, עם הפרעת אישיות גבולית. האם את מתכוונת לכאלה?
ת. אני נמנעת במכוון מלהשתמש בהגדרות המקצועיות הללו, כל עוד אין לי היכרות מעמיקה באופן אישי וזוגי, מתוך סדרת פגישות עם בני הזוג.
ש. ואיפה האחריות והתרומה של בן הזוג במצב הזה? הרי אומרים (וגם את כתבת) שתמיד לשני בני הזוג יש חלק ואחריות במצב של שניהם.
ת. בד”כ אדם עם חוסר רגשי כל כך גדול, מתחתן עם טיפוס מרצה. הדפוס המרצה, בטוח שאם הוא רק ימלא את הבקשות/ דרישות של בן הזוג, יהיה רוגע והכרת הטוב. אבל זה לא קורה, כי הגישות שלהם שונות. נוצרת הבנה שזה שדורש ומקבל, יכול להמשיך לדרוש עוד והשני חייב לו, כי הרי הוא מכשיר לצרכים שלו. לוקח זמן למרצה לקלוט שלא משנה מה שהוא יעשה, זה לא ייגמר. החלק והאחריות של המרצה שהוא מוותר על עצמו ומוחק את אישיותו, רק כדי שיהיה שקט. במערכת הזוגית הזאת, הוא לא מוצא כוחות, לתת לעצמו מקום ראוי. הוא מרגיש מותש ומחוק . הוא חייב לקבל עזרה, כיצד לשים גבולות. אם זה לא עוזר, יצטרך לצאת מהזוגיות הזאת, לטובתו ולטובת ילדיו. בקשר הרעיל הסמוי, היכולת לקחת אחריות על ביטוי עצמי ולא להיות מרצה, מורכב יותר. כי בכל פעם שהמרצה רוצה לסיים את הזוגיות, כי הגיעו מים עד נפש, השני נעשה נחמד וכביכול אכפתי. אומר שהוא אוהב, מבטיח הבטחות, כך שהמרצה מתקפל ונותן צ’אנס נוסף, עד הפעם הבאה וחוזר חלילה. מכיוון שזו תופעה שחוזרת על עצמה, המרצה צריך לקבל החלטה עם כל הקושי ולא להמשיך לסבול “ולשחק לידיים” של המניפולטיבי.
ש. אז איך זה שהוא עם חברים מאד נחמד? עוזר ותומך ובבית בדיוק ההיפך?
ת. בחוץ, הוא לא מרגיש שחייבים לו והוא פועל מתוך פחד שיגלו אותו. אז הוא משקיע מעל ומעבר, גם כדי שיאדירו אותו, רק שהערך העצמי הנמוך לא יתגלה וישבור אותו. לכן הוא יוצר דמות חיצונית גרנדיוזית. שכולם יראו ויעריצו אותו. בבית הוא חי את מי שהוא באמת, עם הצורך האובססיבי לקבל. אם לא יקבל בבית את מה שהוא רוצה, האדם שמגיב באופן מוחצן: משפיל/ צועק/דורש/מפעיל מניפולציות/מאיים וכד’.
האדם שמגיב באופן סמוי: מתלונן סדרתי/ מסכן/ מעניש בהתרחקות ובשתיקה, מפעיל מניפולציות מתחת לפני השטח ומראה את עליונותו על השני ע”י רמזים ואווירת מתח.
לסיכום:
על אף שהסיכוי לריפוי מלא נמוך ביותר, במקרים של רצון כנה והתמדה בטיפול ארוך ומותאם, קיים פוטנציאל לשיפור הדרגתי ביחסים ובתפקוד הרגשי. בד”כ, השינוי חלקי ונדרשת סבלנות רבה– אך בהחלט אפשרי.
