דרכים לפתרון קונפליקטים בנישואין | אסתר אברהמי

בשבוע שעבר, כתבתי על הגורמים ליצירת קונפליקטים. ראינו שחלקם דורשים למידה, הבנה ותרגול, וחלקם סמויים בתת מודע ומצריכים ייעוץ מקצועי.

בכל מערכת יחסים זוגית, גם האוהבת והמיטיבה ביותר, מתעוררים מדי פעם קונפליקטים. לפעמים זו תחושת פגיעה, לפעמים חוסר תקשורת, ולפעמים פשוט עומס החיים גורם לנו לראות את האחר כאויב חלילה, במקום כבן ברית. קונפליקט הוא מתנה. ההתנגשות והניגודים בין ערכים, צרכים ורצונות, הם מקור להיכרות הדדית עמוקה יותר, אם יודעים כיצד לנהל קונפליקטים. זו הזדמנות לקרבה, הבנה וצמיחה, כפי שכתבתי בשבוע שעבר.

להלן כמה דוגמאות שימחישו את דרכי הפתרון במצבי קונפליקט שונים:

• כבוד הדדי – גם כשכואב

דנה הרגישה פגועה כשאורי שכח את יום השנה שלהם. היא רצתה להתפרץ. אבל הבינה שיום הנישואין יהפוך ליום מריבה. לכן התעשתה ואמרה לו: "זה חשוב לי, וזה כאב לי – אני יודעת שלא עשית את זה בכוונה. בוא נדבר על זה". הכבוד העצמי והכבוד כלפי אורי, הפך את השיחה למציאת רעיונות משותפים כיצד לחגוג את יום נישואיהם.

• הקשבה אמפתית – לא רק לשמוע, אלא להבין

יואב היה בטוח שאיילת סתם "עצבנית", כשהגיע הביתה מהעבודה. הוא רצה להוכיח אותה על "קבלת הפנים" שלה. הוא חשש מהסלמה. לכן הוא עצר ושאל: "מה עובר עלייך באמת?" היא פרצה בבכי וסיפרה על לחץ בעבודה – הוא הקשיב באמת, בלי לנסות לתקן. רק להראות לה שהוא נמצא איתה ומבין לרגשותיה. בעקבות כך, המשך היום, היה בתחושת קרבה זוגית.

• לדבר על רגשות – לא על האשמות

נטע ראתה את בעלה יושב בכורסא עם הטלפון. היא רצתה לצעוק: "אתה לא עוזר לי בכלום! לא אכפת לך ממני…". נטע תיארה לעצמה שהוא יוכיח לה שהוא כן עזר לה. לכן היא רק שיתפה ברגשותיה: "אני מרגישה מוצפת כשכל העומס עלי לבד". זה אפשר לשני הצדדים לפתוח שיחה, מבלי להרגיש מותקפים.

• "הפסקת אש" זמנית – כשזה מתלהט מדי

רוני ויובל התחילו להעלות טונים במריבה שנוצרה ביניהם. יובל הרגיש שהם במתקפת אש, כמו אויבים. לכן עצר ואמר: "אני אוהב אותך, לכן אני צריך עשר דקות בחוץ כדי להירגע ". ההצעה שלו, מנעה מהשיחה להיגרר למקום הרסני.  כשהוא אמר שהוא אוהב אותה ויצא החוצה, היא נרגעה במעט וזה מה שאפשר להם מאוחר יותר, לתאם שיחה מקדמת, כפי שלמדו בייעוץ זוגי.

• תיאום ציפיות ושפה משותפת

הם לא רבו על הכלים – הם רבו כי היא חשבה שכשהוא משאיר את הכלים למרות שביקשה שידיח אותם, שהוא מזלזל בה. הוא לעומתה, סבר שהכלים יכולים לחכות, כי יש לו מטלה חשובה יותר. אחרי שיחה, הם הבינו שלכל אחד מהם יש מערכת ציפיות שונה ופרשנויות מוטעות. לכן הם ישבו לתאם ציפיות והבינו שחשוב לנהל שפה מדויקת, ללא התחשבנויות. הם יצרו תיאום ציפיות חדש שמתאים לשניהם. הם למדו להכיר את הרגישויות ולהתייחס אליהם בכבוד.

קונפליקט שהופך למריבה, הוא ביטוי של כאב שלא קיבל מענה. פתרון בזוגיות מתחיל באותו רגע שבו מישהו בוחר לחשוב ולהרגיש – לפני שהוא מגיב. כשבוחרים בחיבור נפשי ורגשי, כל קונפליקט, הופך להזדמנות לאהבה עמוקה יותר.

זוגיות היא לא מאבק – היא שותפות לצמיחה

אם יש דבר אחד שמשותף לכל הדרכים הבריאות לפתרון קונפליקטים, זה ההבנה שזוגיות טובה לא נבנית מזה שצד אחד צודק וצד שני מתנצל.
היא נבנית מתוך מוכנות לעצור, להרגיש, להקשיב, ולבחור – לא בתגובה האוטומטית, אלא באדם שמולך.

כל עיקרון שראינו כאן – בין אם זו שמירה על כבוד, הקשבה אמפתית או תיאום ציפיות – נובע מאותה נקודה עמוקה:
הרצון לראות זה את זו לא כאויבים בזירה, אלא כצוות שמחפש פתרונות – לא אשמים.

ובמקום שבו יש שיח, יש תקווה.
במקום שבו יש רגש, יש חיבור.
ובמקום שבו יש בחירה מודעת לאהוב – יש זוגיות שנשארת, ומתרחבת, ומבריקה – ממש כמו פנינה, שנולדה מגרגר קטן של אמת.