מזל טוב לי, יום הולדתי חל בשבת זו 🙂… אשתף אתכם בחוויה קטנטונת: לפני שנים, ערב יום הולדתי העשרים, כתלמיד צעיר ב"מרכז הרב", התערבבו בי רגשות שונים ומשונים לקראת האירוע: מה זה אומר להיות בן עשרים? כיצד משתלבים יחד – ישיבה, צבא, משפחה, שאיפות, לבטים, חלומות…? ניגשתי באופן טבעי לרב אלישע זצ"ל, וסיפרתי לו על המבוכה. הוא הציע לי שני דברים: האחד – מחשבה חדשה: יום הולדת זה לא גיל כרונולוגי בלבד. 'עשרים' זה לא "מספרךָ בתור" לאיזה דלפק שבו יחלקו לך תעודה, או יטילו עליך משימה. יום הולדת הוא עוד הזדמנות טובה לחשבון נפש והתבוננות פנימית. בוודאי אין סיבה להילחץ ממנו, אדרבה – לשמוח.
והדבר השני שהוא הציע לי היה – לחזור אל המקור, מקור החיים שלי, ולעשות דבר פשוט מאוד (שגם הוא היה כנראה נוהג לעשות בימי הולדת): לגשת אל הכותל המערבי לתפילה ופגישה עם מקור החיים…
"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" היא הפתיחה ל"פרשת המועדות", ואותה אנחנו מזכירים גם בקידוש היום של כל החגים. מה דעתכם? אולי אפשר להציע שכל אחד יוסיף לעצמו בחומש שלו כוכבית * קטנה, בסוף רשימת החגים, ובהערה למטה יכתוב "תורה שבעל פה" אישית: * "וביום… לחודש… יום הולדת שמח יהיה לך! והודית לה' אלוקיך, ולהוריך מולידיך, ולכל רבותיך, יחד עם כל מי שהביאוך עד הלום. ושמחת בכל הטוב שבך, וקיבלת עליך להאיר בו לעולם כולו ולעשות נחת רוח ליוצרך, אתה וביתך, בכל לבבך ובכל נפשך"…
כי מהו "מועד"? הנטייה הראשונה שלנו היא לומר שזוהי מילה נרדפת ל"זמן": "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד" – כבר הגיע זמן הגאולה. אבל באמת המובן הבסיסי של "מועד" הוא – מפגש, התוועדות יחד: "בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". בלשון המקרא המילה "זמן" נדירה ומאוחרת ביותר, ובעיקר מופיעה בצורתה הארמית. זאת לעומת מאות פעמים של "מועד". ואם נשים לב, גם "זמן" משמשת במשמעות "מפגש", כמו במילים: זימון, הזדמנות. משמעות הדבר היא שהזמן, העיתוי, הוא אכן מרכיב חשוב מאוד בכל מפגש, בכל פגישה של דמויות, או של כוחות חיים שונים בטבע או בנפש. אבל העיקר הוא ה"ייעוד" שטמון ב"מועד".
אם כך, צריך לזכור תמיד שהסדר הנכון הוא שה"זמן" משרת את המפגש, ולא להיפך. כלומר אי אפשר שהזמן יכתיב את הקצב לחיים עצמם, אסור שהייעוד רק ינסה "לרדוף" אחרי העיתוי. כמה פעמים אנחנו מרגישים שדברים חשובים בחיים מתעכבים כי אנו "מחכים לרגע הנכון"? כמה פעמים אנחנו דוחים עניינים עקרוניים "כי אין מספיק זמן"? הזמן מכתיב את סדר היום שלנו במקום לשרת ולסייע.
"פרשת המועדות" מסדרת לנו את הראש: נכון, יש תאריך מדויק, אבל כל מועד מגיע עם "כותרת": משמעות וייעוד: "יום כיפורים", "זיכרון תרועה" וכו'. המועד הוא מפגש שלנו ושל עם ישראל כולו עם הקב"ה, ועם שפע קודש מסוים ומדויק. תוספת חיים חדשה שמגיעה אל המציאות ב"מועדה". הערכים והייעודים הם העיקר בחיים, ואם צריך בשבילם זמן – אז איך אמרו לנו בצבא? "תייצר זמן"!
ויום ההולדת מהו? הוא בטח לא ה"תאריך" שבו הבנק וקופת החולים שולחים לנו סמיילים 🎁🎂… "יום ההולדת" הוא האור שהופיע בעולמות כולם, מפגישת נשמתנו עם אביה שבשמים, שמסר לה שליחות חד פעמית וייחודית, יחד עם "ברכת הדרך" אישית, נצחית ואוהבת. זהו היום שבו ה' בחר להודיע לכל בריותיו שהוא מאמין בנו. זהו הזמן להיזכר לפניו לטובה, להיפגש מחדש עם ברכתו שטמונה בנו, ולברך בה את עמו ישראל באהבה.
לשאלות באמונה, עצה והדרכה: [email protected]
