דור ראשון ל"וידום" // הרב אמיר דומָן, עורך "ערוץ מאיר"

האם נדב ואביהוא בני אהרון הכוהנים, היו דור ראשון ל'שואת מצרים'? דור שני? אולי אם נספור מעמרם סבם, הם כבר דור שלישי לשיעבוד, אך בהיותם 'ניצולי גלות מצרים' בעצמם, הם נחשבים "דור ראשון", כמו כל "מי שהיה שם".

בימינו עובדה זו ודאי הייתה נלקחת בחשבון הניסיונות להבין את משמעות חטאם. ברקע – התמיהה שלנו (ושל בנות ישראל לאורך שנים רבות) על היותם רווקים מבוגרים. או גם תמיהתנו (ותמיהת הקב"ה עצמו) על שאיפתם להנחיל דרך חדשה במנהיגות עם ישראל בהחלפת משה רבנו ואהרון אביהם (תמוה ביותר! אפילו שנה אחת לא עברה על "ממשלת האחים" שהנהיגה את יציאת מצרים, וכבר בוער להחליף?) – כל קדושתם וגדולתם, כל התקוות והציפיות (המוצדקות מאוד!) של כלל ישראל מ"הדור הבא" של המנהיגות, התנפצו ועלו באש השמיימה, – "שריפת נשמה וגוף קיים."

מיתתם של נדב ואביהוא על קידוש ה' – "בקרובי אקדש", ברגע כל כך קריטי בהיסטוריה הישראלית, בדור הבראשיתי של התייסדות עם ישראל, שינתה את מהלך ההיסטוריה הישראלית ללא ספק. לא קשה לדמיין כיצד היו נמנעים חטאי קורח והמרגלים, וכיצד הייתה נראית הכניסה לארץ ודורות השופטים, אילו היו מגיעים נדב ואביהוא להנהגה באופן מתוקן, לאחר שימוש ראוי וניסיון ארוך בתפקידי מפתח של כהונה והנהגה רוחנית ופוליטית.

בכך שקולה מיתתם ושריפתם, והטראומה הלאומית שנגרמה מכך, כשריפת מיליוני קדושים, בתוכם אלפי גאוני תורה והנהגה, השכלה ויצירה, מהשורה העולמית הראשונה ממש. קשה להפריז בהערכת גודל ההפסד הנורא למדינת ישראל שהייתה עתידה להיוולד, ולא קשה לדמיין איזו עוצמה וגדולה יכולה הייתה לבוא לעולם, לו קמה המדינה יחד עם כל אותם המיליונים, בנשמות בריאות ושלמות ובגוף קיים יחד. מהלך ההיסטוריה הישראלי הוכרח ללכת בדרך שונה מאוד: 'ויסב אלוקים את העם דרך המדבר'.

אהרון הכהן הוא "דור ראשון" שקיים בעצמו "וידום", אל מול אסונו האישי ואסון האומה כולה הכרוך בו. מעניין שדומייתו אינה תגובת הלם וזעזוע, התאבנות או ריפיון ידיים, חלילה. זוהי בחירה מודעת, שבאה לתקן, ולו במקצת, את עצם החטא, ולתת רפואה לעם ישראל מול השבר הגדול שהושבר בו, ביום חנוכת המשכן שהיה שקול כיום בריאת העולם מחדש. הקב"ה ראה זאת "וקבע לו שכר על השתיקה", ומתוך כך אכן נעשה קידוש ה' גדול מחילולו, חלילה.

אם היה אצל בניו מין "קוצר רוח" מול הנהגת ה' ושאיפה "לקדם עניינים" בחומר או ברוח, ש"בער להם" להתפרץ קדימה עוד לפני ההוראות המפורשות והמסודרות – אהרון מפגין התמסרות גמורה למידת הדין ובכך מעורר על ישראל מידת רחמים עליונה שאין למעלה הימנה. חנוכת המשכן הפכה לחנוכת כהונתו הגדולה "תחת אש" שירדה מן השמיים פעמיים: האחת לקבל את קרבנותיו, והשנייה לקבל את קרבנותיו גם כן… ומי יידע איזה קרבן גדול יותר! אך ודאי הוא שאהרון הפך באחת ל"כהן גדול", לא רק כתואר ומינוי, אלא כמהות ומציאות מוחלטת בהוויית הבריאה כולה לעולמי עד.

אולי באופן דומה, גם הגאולה השלמה ש"הפסידה" כביכול כל כך הרבה בעקבות השואה ואיבוד שליש מערכה בצורה איומה ובלתי נתפסת, התגלתה מחדש בזכות "השריפה אשר שרף ה'". התגלה ש"תחיית המתים" אינה רק רעיון ואמונה, אלא מציאות היסטורית מוחלטת ואיתנה, שיש בכוחה להשלים את כל הפערים ולחדש מעשה בראשית שוב ושוב בפועל ממש בתולדות ישראל.

האש הזרה שגררה שריפת נשמות, מולידה מאז קידוש ה' שגדל והולך, ושוב בדורותינו יורדת אש מן השמיים – והפעם להלהיט נשמות חדשות, להחיות עם, ולהופיע גאולה שלמה.