בשבוע הזה שלאחר חג הפסח, הגיעו אלי מספר פניות, במה שקורה בין חמות לכלה. המשפחתיות הרחבה של חג הפסח, מציפה מערכות יחסים שקיימות מתחת לפני השטח. בין האחים, בין ההורים וגם בין כלה לחמותה.
ההבדל בין הקשר של האחים וההורים, לבין הקשר שלהם עם הכלה והגיסות, הוא מפני שכלה וחמות, מגיעות מתפיסות עולם שונות ולעיתים קרובות גם מנוגדות. ישנם הרגלי חיים שונים לגמרי וזה אחד הגורמים להתנגשויות בסדרי חיי היום יום, בפרטים הקטנים.
מה הדבר הראשון שעולה כששומעים את צמד המילים: ‘חמות וכלה’? האם זו קרבה, תמיכה, או אולי… מתח תמידי שלא מדברים עליו בקול? זה לא חייב להיות מתח. זה בהחלט יכול להיות קרבה, תמיכה ואהבה, כאשר הפערים מובנים ומקובלים וכל אחת לומדת ויודעת את מקומה ותפקידה. קשר בין חמות לכלה לא חייב להיות מתוח או חלילה מאבק. כשיש הקשבה, כבוד הדדי, והסכמה שלא תמיד נסכים – יש סיכוי לקשר נדיר ומטפח. זה לגמרי אפשרי.
נעמה, כלה בת 23, אשתו של אורי. אימו, רונית, הייתה מאד מעורבת. היא שמחה מאד בכלתה ובעיקר כשראתה, עד כמה טוב לאורי איתה. היא רצתה מאוד להעניק לנעמה מחוכמתה ומניסיונה ונעמה קיבלה זאת, כמחווה של נתינה ואהבה. נעמה התלהבה מהחיבוק המשפחתי, בעיקר מפני שחיבוק כזה היה חסר לה במשפחתה… עד שהגיעו הילדים. רונית הרגישה מאד נוח להמשיך להיות מעורבת (ומתערבת). אבל נעמה הרגישה שרונית לא סומכת עליה בגידול הילדים. כתוצאה מכך, התחילו חיכוכים, על אופן גידול ובחירות חינוכיות .למחרת ליל הסדר, נעמה התפרצה על חמותה וזה הסתיים בנתק של שבועות. רונית נעלבה מאד והרגישה שנעמה כפוית טובה. כל אחת מהן פנתה לאורי ושיתפה ברגשות שלה והוא הרגיש אובד עצות. המהפך הכואב במערכת היחסים הרגשית שלהן, גרם לשתיהן למוטיבציה לתקן את המצב ולכן הגיעו אלי. בפגישה, כל אחת למדה על עצמה ועל מערכת הציפיות ההדדית. רונית גילתה את הפחד שלה מלאבד שליטה שהיה עטוף ברצונה לעזור. נעמה גילתה על עצמה שהיא מרצה את חמותה ולא מביאה את רצונה שהיה מנוגד לזה של חמותה. שתיהן הבינו שמקרה ההתפרצות של נעמה, עשוי דווקא להביא לריפוי ולאיזון:
עם נעמה ביררנו מה גורם לה להיות טיפוס מרצה, ולקבל כלים פרקטיים כיצד להיות אסרטיבית וברורה יותר. רונית מצידה, החלה להתוודע לפחד שלה מלאבד שליטה וכיצד לשמור על מקומה כחמות וכסבתא. מתוך כך, שתיהן הרוויחו מהמקרה: את גילוי החסמים הרגשיים שיאפשרו להן, לחיות טוב יותר עם עצמן ועם האחרים.
מקרים מעין אלה, הנם “שיעורים” שה’ שולח אלינו, כדי שנבנה ונתפתח ונאזן את כוחות הנפש שלנו, בשאיפה לחיבור אנושי שהוא גם חיבור לה’.
בימי הספירה הללו, אנחנו “מנקים” חסמים שנוצרו במשך החיים, כדי להגיע לחיבור אלוקי במתן תורה. מתוך כך, מגיעים לקשר מופלא של חמות וכלה, של נעמי ורות ששתיהן מכוונות לחיבור האלוקי, שדרכן זכינו גם לדוד מלך ישראל, חי וקיים.