בליל הסדר אנחנו יושבים, מסובים עם בני המשפחה, כשיש סדר מובנה מראש. גם בזוגיות כדאי וחשוב שיהיה סדר פנימי מובנה מראש, כדי שנזכה ליציבות ואהבה בנישואין. ייתכן שתוך כדי ההכנות לחג לא היה לנו זמן לחשוב על הסדר שבזוגיות שלנו וייתכן שממש שכחנו את עצמנו.
אז מה עם הסדר שבינינו?
הם הגיעו לפגישה כשברקע התחילו ההכנות לפסח.
היא פתחה ואמרה:
"אנחנו פשוט לא מצליחים לתפקד יחד. הוא רוצה לעזור לקראת החג, אבל הוא עושה דברים בלי לשאול אותי. יש לי סדר משלי וזה ממש מרגיז אותי שהוא עושה לי בלגן. הוא עושה לי דווקא. כבר הספקנו לריב בצעקות ולצערי גם לפני הילדים. אמרתי לו עד כאן. אני רוצה שניכנס לחג באווירה טובה, לכן הגענו אלייך למרות העומס ותודה שאת מקבלת אותנו בזמן כזה".
הוא הביט בי ואמר בשקט:
"אני עושה את המקסימום כמו שאני מבין. היא מתנהגת אלי כאילו אני הילד שלה. רק איך שהיא רוצה. היא שכחה שאני בעלה ויש לכבד את הדרך שלי. אז עשיתי מה שנראה לי, כי אני לא מוכן לקבל הוראות מ"בוסית" בבית. מילא, אם הייתה מבקשת בעדינות, שואלת אם מתאים לי, אז הייתי מסכים למלא בקשות, אם יתאים לי. מצטער, גם לי יש מקום בבית הזה…"
"שמעת מה אמר? רק אם יתאים לו", אמרה בנימה צינית.
"אני ממש מעריכה שאתם מגיעים לייעוץ, בזמן כזה לחוץ. זה אומר שהזוגיות חשובה לכם יותר מניקיונות. נשמח לנקות יחד, את החמץ הפנימי ביניכם. זו הזדמנות, כאשר החמץ החיצוני, מציף את החמץ הפנימי."
במהלך השיחות איתם, נגענו במה שמסתתר מתחת לחמץ החיצוני= הפרשנויות. פגשנו את הרצון האמיתי הרגשי, מתחת לצעקות ולפרשנויות: היא מבקשת שיתפקד על פי רצונה, כי כך היא מרגישה שותפות וקרבה רגשית. לעומתה, הוא פירש את בקשותיה, כשליטה בלעדית שלה מבלי שיתפקד בשיקול דעת אישי, מתוך רצון אמיתי להיות שותף תפקודי ורגשי. שניהם מחפשים קרבה כנה, אלא שלכל אחד מהם, ישנה דרך שונה לקרבה זוגית רגשית. לכל אחד מהם, ישנה פרשנות לגבי השני, מבלי לברר, האם לכך התכוונו.
ישנם זוגות שקשה להם להבחין בין שליטה לשותפות ובעיקר בתקופה כמו פסח, כשהכול רגיש, עמוס וישנן ציפיות שלא נאמרות. כדי לגשר על הפער בפרשנות ההדדית, יצרתי איתם משפטים שמבטאים שותפות ולא שיפוט.
לדוגמא:
- "אני מבינה עכשיו שאני נשמעת כשולטת. אבל רק רציתי לא להרגיש לבד. תגיד לי איך לומר לך זאת".
- "כשאת אומרת לי בדיוק מה לעשות, אני מרגיש כאילו את מפחיתה בערך האינטליגנציה שלי. עם זאת, אני צריך לבטא את הדרך שלי איך להיות שותף. והשותפות הדדית. אבל כשאני לא בוחר, אני מרגיש התנגדות, להיות חלק מהעשייה."
במשך הזמן, הם עברו תהליך פנימי, מפרשנויות מוטעות להקשבה ללב ונעשו נינוחים, עם מוטיבציה לשינוי. הצעתי להם משפטים שמבטאים קשר זוגי יציב וגם מרגש, בהשראת ליל הסדר. כמו:
- נקדש את המקום האישי, המובדל, ואת הייחודיות של כל אחד מאיתנו.
- מה נשתנה ביחסינו היום, טוב יותר מאתמול.
- נגיד ונספר זה לזה, מה קורה איתנו במשך היום.
- נצפון בינינו את הסודות שלנו שיעמיקו את הקשר שהוא רק שלנו.
- נהלל זא"ז במחמאות, על עשיה חיובית שראינו במשך היום.
- מה מה"סדר" הזה שאנחנו יוצרים בינינו, נרצה להתמיד בו לאורך זמן.
כשיש תשומת לב רגשית הדדית בנישואין, יש גם רוגע וקבלת המציאות, גם אם לא מספיקים לסדר את כל מה שמתכננים, כי קיים סדר פנימי בהתנהגות הזוגית שיש בה גם יציבות וגם התרגשות ונעימות.
בהשראת המאמר הזה, אני מציעה לכם הקוראים, לייצר זמן שבו תראו את עצמכם, את הרצון האמיתי להתחבר מלב אל לב ולהתבטא ביניכם במשפטים כגון אלה, תוך כדי עשיית סדר חיצוני. אשמח לקבל במייל את תגובותיכם.
חג מסודר, כשר ושמח.
