המסכה, כשמה כן היא. יוצרת מסך, כשהאחד מכסה את עצמו מפני האחר. ישנם מצבים שאדם עוטה מסכה מודעת, כדי להסתדר בחברה בה הוא חי. אך מי שעוטה מסכה כדי להגן על עצמו, ברבות הזמן, המסכה נעשית חלק ממנו, כך שהיא יוצרת מסך בינו לבין העצמי האמיתי שלו. כך נוצר "האני המזויף". כדי לחיות בזוגיות טובה הכרחי להסיר מסכות, על מנת לבטא את "האני האמיתי", להתחבר רגשית, ולהרגיש אחדות. אך מכיוון שהקשר הזוגי, הוא אינטימי מאוד, נוטים לעטות מסכות, כי ישנה רגישות גבוהה במערכת היחסים והחשש מפגיעה הוא גבוה ועוצמתי.
מסכות נוצרות לרוב עקב טראומות:
כשנפגעים ממערכת יחסים קודמת, מילדות מורכבת או מאירועים שהשאירו צלקת רגשית – למדנו להתגונן, כדי לא לכאוב שוב. ההתגוננות היא בדרך כלל מחסום מהנגיעה בכאב, ע"י מסכות. הן נראות לנו הכרחיות, כי בזכותן שרדנו. כך שמרנו על עצמנו. התרגלנו למחסום ששמר עלינו וכבר נעשה חלק מאישיותנו. מכיוון שאנו מכירים את עצמנו עם המחסומים, שלא תמיד מודעים אליהם, אנחנו מביאים את עצמנו לנישואין עם המסכות, וכך שלא מתאפשר גילוי וחיבור רגשי. בעקבות כך, נוצרים קשיים רבים בנישואין.
ישנם סוגי מסכות נפוצות בזוגיות:
- הכול בסדר" – המסכה של העמדת פנים
מחייכים, מתנהגים כאילו הכול טוב. בילדות לומדים שככה משיגים יחס נעים. מסוכן לשתף באמת הפנימית, כי כששיתפנו, או שראינו אחים ששיתפו ברגשותיהם, הדמויות המשמעותיות כעסו ונשארנו חסרי אונים, בתחושת סכנה על מי שאנחנו. בזוגיות מראים שהכול בסדר, אבל מרגישים תסכול, כאב או כעס שלא מתבטא. - בדומה להעמדת פנים: המרצה – מסכת הנחמדות.
תמיד מוותרים, מסכימים, נמנעים מעימותים בכל מחיר. קיים פחד מדחייה או מחוויות עבר של נטישה שגרמו להרגיש שאם לא נהיה נחמדים, יעזבו אותנו. בזוגיות – לאורך זמן נבנה תסכול פנימי, כי הצרכים האמיתיים לא מקבלים מענה.
- הקורבן – לא לוקח אחריות ויוזמה. ייתכן מרוב פינוק או מפחד לגרום לטעויות, כי כשטעה, קיבל עונשים וצעקות. כך שנוצרת תלות בבן הזוג וכאשר התוצאות אינן כרצונם, הם מתלוננים כמה הם מסכנים. בזוגיות הם לא מבטאים רצונות אמיתיים כי אינם ברורים לעצמם וצוברים צער, מסכנות, כעס ותסכול עמוק .
- החזק/החכם והמושלם – המסכה של השליטה
לא מראים חולשה ולא מבקשים עזרה ומחליטים בשביל השני, כי הם "יודעים" מה נכון, גם במחיר של ביטול עצמי. גם כאן קיים פחד מדחייה, לכן מסתירים אמת, מחשש לפגיעה ואז לובשים את מסכת החזקים והבלתי פגיעים. בזוגיות – לא מתאפשר לאף אחד להתקרב באמת. כך שלא תיתכן קרבה רגשית. - הליצן – מסכת ההומור והקלילות
בכל מצב רגיש או קשה, האדם מתבדח, צוחק ומוריד מהחשיבות של הרגשות שלו ושל בן הזוג. כי בעבר, רגשות כואבים לא קיבלו מקום, או התקבלו בלעג או בכעס. הוא למד להשתמש בצחוק כמנגנון הגנה. בזוגיות – הצד השני מרגיש שהכול קליל ושטחי, לא מקבל יחס זוגי. אין מקום לשיחות עמוקות ואין אפשרות לקרבה.
מכיוון שהמסכה היא אמצעי הגנה, קיימת תחושת סכנה אמיתית, להשיל את המסכה, או שחסרה מודעות שחיים ב"אני מזויף". לכן בד"כ זקוקים לייעוץ מקצועי, כגורם שמשרה ביטחון בתהליך.
כשאלעד ורונית הבינו בפגישות שיש ביניהם חומה שלא מאפשרת לכמיהה שלהם לחוש אינטימיות רגשית, הם היו מוכנים בשלב ראשוני: ליצור מערכת יחסים בסיסית חברית נעימה, כמסגרת בטוחה במערכת היחסים שלהם. בשלב השני: כשהרגישו שנעים להם יותר, גילו מוכנות לפגישות אישיות, כדי לבדוק מהו מנגנון ההגנה של כל אחד מהם שמסתיר את ה"אני האמיתי".
- הם למדו להראות פגיעות – לחשוף גם את החלקים ה"לא מושלמים" ולהרגיש בטוחים בכך.
לדבר בכנות, גם כשזה לא נוח ואפילו מביך. לומר מה באמת מרגישים, במקום לצפות שבן הזוג ינחש. - הם למדו שבזוגיות אין שלמות, אלא קבלה הדדית כפי שהם, מה שאיפשר נינוחות בקשר.
- הם תרגלו לשאול את עצמם, מי הם באמת, מה שהתאפשר להם לחוש תחושת חופש, קרבה ושמחה.
מסכות יורדות בשלבים, ככל שהקשר בטוח ונעים יותר. כי מטבען של מסכות, שהן משמשות להגנה עצמית. כשמרגישים בטוחים יותר, מורידים אט אט את המסכות ונעשים גלויים יותר ויותר וזוהי שמחת האחדות בנישואין.
אמרנו שהשמחה עבודה גדולה היא, כלשון הרמב"ם. המאמר מדגיש את העבודה והעיבוד העצמי והזוגי. מתוך זיכוך המידות, זכו – שכינה ביניהם, הזדככו – שמחה ביניהם.
