לעשות זכר ליציאת מצרים // הרב אמיר דומָן, עורך "ערוץ מאיר"

כל כך הרבה מהמצוות, ההלכות והמנהגים שלנו הם "זכר". יש "זכר לחורבן" – אמה על אמה, אפר מקלה בראש חתנים, שבירת הכוס, ועוד. יש "זכר לנס" – מאכלי גבינה בחנוכה, וכמובן הלכות הדלקת הנרות עצמם. יש "זכר עמלק" ויש "זכר לאילו של יצחק", ועוד הרבה זיכרונות נפלאים. אבל אין ספק שהכוכבת הגדולה ביותר של עולם הזיכרון היהודי היא – יציאת מצרים.

"זכר ליציאת מצרים" נחקק בתפילות ובקידושים של שבת ושל כל המועדים, ובכך קיימו אנשי כנסת הגדולה שתיקנו את הנוסחים הללו, את מצוות התורה עצמה שגזרה: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ." אמנם ההקשר המיידי של הפסוק הוא איסור חמץ וחיוב אכילת מצות שבעת ימים מזמן הקרבת קורבן הפסח, ולא ציווי זכירה ממש, כמו "זכור את אשר עשה לך עמלק". זו הסיבה שזכירת יציאת מצרים אינה מנויה בספר המצוות ובספר החינוך כ"מצוות עשה".

אף על פי כן, הרמב"ם בהלכות קריאת שמע מלמד שזכירת יציאת מצרים היא חלק עצמי מקבלת "עול מלכות שמים", ומתבסס כמובן על הדרשה של בן זומא וחכמים המובאת בהגדה: "הרי אני כבן שבעים שנה…": "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה, קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ". יתר על כן – הגמרא בברכות מספרת שרבי, כאשר היה דחוק בזמן, מחמת לימודו בישיבה, קרא פסוק ראשון של שמע בלבד, והשלים את הפרשיות מאוחר יותר. ובכל זאת – גם אז היה "מהדר (=מתאמץ ומחזר) לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים, במקום פרשת ציצית ואמת ויציב" (רש"י). מאי טעמא? "כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה" – בזמן קריאת שמע!

יוצא שגם אם אין מצוה עצמאית ונפרדת בתורה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ולילה (אלא מדרשת חז"ל), יש לנו הבנה עמוקה יותר: קבלת עול מלכות שמים – הקשר המוחלט והתמידי עם ה' יתברך, עובר דרך זיכרון יציאת מצרים היומיומי.

האם יש לכך השלכות מעשיות על חיי היומיום? כן, ודאי, וקודם כל על "בין אדם לחברו". תאמרו, מה הקשר? הלוא זה שייך לקבלת עול מלכות שמים שהיא עיקר האמונה האישית והלאומית, משהו "רוחני" ולא כל כך "מעשי". ובכן – התורה עצמה בפירוש החליטה שיש קשר הדוק, והנה כמה דוגמאות מספר דברים:

• שביתת עבדים בשבת: "…לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת."
• עבד עברי: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹקיךָ, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם."
• יתום ואלמנה: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנה. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה."
• מתנות עניים: "כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה."

קבלת עול מלכות הבורא היא לא רק היזכרות בסעיף אמוני, ואפילו לא רק "זכירת העיקר ויסוד היסודות" של הזהות שלנו. אין זו היזכרות חיצונית אלא ממש הוצאה לפועל של אותה זהות שחקק הבורא בעולמו, של בחירה בנצח ישראל וחירות עולם גמורה. לכן היא משפיעה באופן מיידי על היחס שלנו לסובבים, לחלשים, לסדרים החברתיים, ולאחריות האישית שלנו להטבתם. יציאת מצרים חקוקה בנו, והיא הקוד הגנטי הרוחני והמעשי המקיף ביותר שלנו, בכל מצב בחיים.

לשאלות באמונה, עצה והדרכה: [email protected]