כן, על חרבך תחיה, עַם מרדכי! // הרב אמיר דומָן, עורך "ערוץ מאיר"

באיגרתו הראשונה לכלל חיילי צה"ל, שלח רמטכ"ל צבא ישראל הנכנס, בין היתר, את הדברים המפליאים הבאים:

"בספר בראשית נכתב: 'על חרבך תחיה'; אחריותנו היא לדאוג לכך שהחרב הזו תהיה מושחזת היטב, כל העת ערוכה להנפה ולשימוש, מול כל אויב ובכל גזרה, כי עם חפץ חיים אנחנו."

עוד לא יבשו טביעות האצבעות על המקלדת, וכבר נשתלחו בו כל הלשונות השנונות, העוקצניות, הידעניות והמלעיגות: 'אוי לה לאותה בושה, אוי לה לבורות, וכי אין רל"שים דתיים בלשכת הרמטכ"ל, שימנעו פרסום מביך שכזה? וכי לא נזכר שם מישהו שה"ברכה" – "ועל חרבך תחיה", לא נאמרה ליעקב-ישראל, כי אם לאחיו, עשו הרשע?! אוי מה היה לנו…'

במבט ראשון, ואולי גם שני, אכן פאדיחה. סביר שאנחנו לא היינו בוחרים דווקא את הפסוק הזה, ולא חסרים "פסוקים קרביים" ישראליים וטהורים: "ללמד בני יהודה קשת", "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים", ועוד. הגיוני גם ללמד זכות על מי שתפקידו היה למצוא את הציטטות לאיגרת, ששגה מבלי משים בשטף התרגשות המעמד.

ועם זאת, אין דעתי נוחה בכך. האם נפטור את המקרה כ'עוד הוכחה מצערת לריחוק ממסורת ישראל שקיימת בדרגים הגבוהים'? גם אם המוציאים לפועל של היצירה הנ"ל אכן שגו, הלוא במה עסקינן? קם שר צבא חדש לישראל, בתקופה היסטורית, ביומו הראשון, ב"פקודת הקרב" הראשונה שהיא בבחינת "הצהרת כוונות" – ותעלה בידו שגגה מביכה שכזו? האם לחינם מקובלנו ש"כל העולה לגדולה נמחלין עוונותיו"? ובפרט בתפקיד כלל ישראלי ורב האחריות הזה! אלא ודאי נסתר כאן סוד מופלא, שגם אם "איהו לא חזי, מזליה חזי" בלי ספק! ולעומת גודל הגילוי, נצרך היה להעלימו בתוך מקרה שנדמה כ"טעות עם-ארצית".

גם חז"ל כשמפענחים את מאבק מרדכי והמן, מחזירים אותנו לשורשו הקדום: למה נגזר על מרדכי לזעוק "זעקה גדולה ומרה"? מחמת הקטרוג שהיה תלוי נגד יעקב אבינו, מאז צעק עשו "צעקה גדולה ומרה עד מאוד", במעמד ברכות יצחק. ואם נקרא מחדש את ברכת יצחק לעשו, נשים לב לתמיהה רבתי: הברכה פותחת בשפע גשמי: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל". אז הכל טוב! יש פרנסה, אין דאגות, למה צריך עכשיו "על חרבך תחיה"? ומה קשורה כאן מערכת "יחסי עובד ומעביד" שבין יעקב לעשו?

רבי יוסף בכור שור, תלמיד רבנו תם, מבריק בפירושו: "על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד – בחרבך, שתלך במלחמותיו ובאנגריא שלו". הפתעה! החרב אינה עוד אלמנט מטריד ואלים, אלא מסדירה ומסבירה את הברכה לעשו – תחת אחריותו של יעקב! עשו אכן יקבל מטוב השמים והארץ בזכות יעקב, בשכר שהוא ישמש "הזרוע המבצעית" שלו! אלו אכן "ידי עשו", שפועלות בשליחותו של "קול יעקב", ובאמת הן ידי יעקב עצמו, "ידא אריכתא", ו"גירי דיליה". זהו מקומו המבורך היחיד האפשרי עבור עשו, מקום שיצחק אבינו נדחק "ליצר" עבורו בדיעבד, כדי שאיכשהו, ייטול גם הוא איזה תפקיד בתיקון העולם (מה שבאמת מיותר ולא נחוץ, כי יעקב כבר קיבל את המשימה/ברכה בשלמותה, ואינו זקוק לשותפי סרק). עשו הרשע מעולם לא קיים חלקו בשותפות, ונאחז בסיום דברי יצחק: "והיה כאשר תריד, ופרקת עולו" – עשו מואס בהנהגתו של יעקב לתיקון העולם, ופורק עול מלכות שמים: הוא גונב את החרב הישראלית המביאה יראת שמים לעולם, ומביא במקומה אימה, טרור ושפיכות דמים, חלילה – עמלק.

ברכת החרב המקורית היא של ישראל בלבד! ומה צריכים ישראל לעשות כאשר עמלק וחבורתו גונבים את החרב ומטמאים אותה? מרדכי היהודי ואייל זמיר הולכים בדרכם של משה, יהושע וכלב, שמואל ודוד, ומשיבים את החרב הישראלית לגבורתה: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, מִי כָמוֹךָ? עַם נוֹשַׁע בַּה', מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ… וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ!"

לשאלות באמונה, עצה והדרכה: [email protected]