בליל שבת האחרונה התארח בקהילתנו הרב עמוס בן נאה מירושלים, ובדרשתו חידש חידוש נאה, כראוי לשמו, אם כי לא מצאתי לו מקור קדום, עדיין. וכך אמר: כאשר אנו מודים לקב"ה בכל תפילת עמידה, בברכת ההודאה – על מה אנחנו מודים בעצם? האם על מה שקיבלנו? אכן, אנו מזכירים: "על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים…" – הכל טוב ויפה, והלוואי שתמיד גם נצליח לשים לב לכל החסדים והטובות הללו, ולא נקבל אותם כמובנים מאליהם.
אך האם בכך מסתכמת ההודאה? ויותר חשוב מכך: האם החינוך להודאה כזו הוא הרצוי והאמיתי? ומה עם מה שלא קיבלנו? כלומר, דברים שייחלנו לקבל ולא זכינו, או חמור מכך – קיבלנו ההפך, קיבלנו ייסורים חלילה, או מכות כואבות, במישור האישי או הלאומי – איפה זה נכנס בברכת ההודאה, אם בכלל? האם ההודאה לה' יתברך היא רק כשהוא 'נענה לציפיות שלנו', חלילה?
ובכן, אמר הרב, זה בדיוק מה שנאמר בהמשך הברכה: "ועל כולם – יתברך ויתרומם ויתנשא שמך מלכנו – תמיד! לעולם ועד!". 'ועל כולם יתברך' אין פירושו רק: 'תתברך על כל מה שדיברנו לפני רגע, ניסיך ונפלאותיך, רחמיך וחסדיך', אלא פירושו העמוק: 'מעל כל זה, מעל ומעבר לכל הרגשת הטוב המוחשית, שאנו יודעים להסביר לעצמנו כמה טוב וחסד מונח בכל רגע של חיים שאנו חווים – יתברך ויתרומם שמך ללא כל תנאי'.
ללא שנבין כך, אנו עלולים לבסס את הקשר עם רבש"ע רק על הרגשת הטוב, יחסי 'תן וקח', שאינם עומדים במבחן החיים ותהפוכותיהם. בנוסף – ממש באותו אופן ועל פי אותו עיקרון, גם חינוך הילדים ובניית הקשר עם ההורים אסור להם שיתבססו רק על מה שההורים מעניקים שפע גשמי או אפילו נפשי. הכבוד והמורא והאהבה צריכים להגיע למצב שהם בלתי תלויים, ולא מותנים ב'טובות הנאה'. עד כאן דבריו לענייננו.
הסתקרנתי לדעת האם זהו 'דרוש נאה' בלבד, או פירוש מוסכם. חיפשתי בתלמודים, בסידורי הגאונים והראשונים, וגם באחרונים, וטרם מצאתי מי שיאמר שזהו פשט המילים בתפילה: "ועל כולם – מעל כולם". יתרה מכך, מצאנו שבנוסחי הגאונים של סידור התפילה, נמצא שוני בין נוסח ארץ ישראל של ברכת מודים, לנוסח בבל (שהפך לנוסח כלל ישראל). הנה נוסח ארץ ישראל שלפני 1500 שנה:
"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, אַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקי אֲבוֹתֵינוּ, עַל כָּל הַטּוֹבוֹת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים שֶׁגְּמַלְתָּנוּ וְשֶׁעָשִׂיתָ עִמָנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ מִלְּפָנֵינוּ. וְאִם אָמַרְנוּ מַטָּה רַגְלֵנוּ – חַסְדְךָ ה' יִסְעָדֶנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת." בנוסח ארץ ישראל כלל לא מופיע הביטוי 'ועל כולם' וכו'!
ובנוסח הבבלי: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ (שֶׁ)אַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֵד, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדְךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לָךְ וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר. וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֵד. כָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת." סידורי רס"ג, ויטרי ור"ד אבודרהם, זצ"ל, לא ביארו כנ"ל, וניכר שה'פשט' הפשוט הוא הודאה על כל הנזכר לעיל.
אך כאמור, אין זה גורע מחשיבות הפירוש וצדקתו: הקשר שלנו עם שורשי חיינו, הבורא וההורים, אינו תלוי ואינו מותנה במאומה, לא לחיוב ולא לשלילה. הוא אינו בנוי על 'נתינה וקבלה', ולכן לא נעלם כשאינם מופיעים. ועל כך יש לתת את ההודאה הגדולה ביותר: כי הקשר עם אלוקינו הוא עצם החיים, שקודם לכל ההופעות והגילויים: "ואתם הדבקים – חיים!" ודווקא משום כך, ללא שום ספק – מידה טובה מרובה מכל מידה אחרת, האור והשפע הולכים ומתגברים, ומאירים את חיי הפרט, המשפחה והאומה: "מזמור לתודה… כי טוב ה', לעולם חסדו, ועד דור ודור אמונתו".
לשאלות באמונה, עצה והדרכה: [email protected]
