כשזוג מתחתן, בדרך כלל הם מתכננים כיצד לחיות ביחד. רוקמים חלומות ומצפים לחיים מאושרים.
לאחר החתונה, כשמתחילים את החיים האינטנסיביים, מתגלים ההבדלים הנורמאליים ומתחילים את עבודת האיזון האישי והזוגי שהוא תהליך של שנים. זוהי עבודה מתגמלת ומצמיחה את שניהם ואת משפחתם. מכיוון שסגנון החיים שנוצר במהלך חייהם יצר מבנה אישיות, באופן טבעי הם מביאים את תכונות האופי הללו אל חיי הנישואין. יחד עם כל ההבדלים האישיותיים שכל אחד מביא לנישואין, כשבני זוג לוקחים אחריות משותפת על כל הנעשה בחיי הזוגיות והמשפחה, יהיו חייהם מאושרים. כך יתפקדו כשני בוגרים ששוקלים בדעתם ובודקים מה נכון לשניהם, מתחשבים, תומכים ומקבלים החלטות משותפות.
מתי הקשר הזוגי נעשה בעייתי? כאשר הם מביאים לנישואין התנהגויות שאינן בוגרות.
או שהגבר מתנהג כמו ילד ואז האישה מגיבה כמו אמא, או האישה מתנהגת כילדה והגבר מגיב כמו אבא. נוצר ביניהם "ריקוד זוגי" לא מודע. גבר או אישה שכילדים, התנהגו באופן מסוים וקיבלו את מה שרצו, הם עלולים להמשיך את אותה התנהגות ילדית, גם בחייהם כמבוגרים. אלא שכמבוגרים, הם אמורים להתנהג באופן בוגר ואחראי ולא רק כדי להשיג את רצונם מבן/בת הזוג אלא ובעיקר להתחשב ברצון ובצורך של השני.
יהודית ושלום פנו אלי בבקשה לעזרה בזוגיות המתוחה והמטלטלת שלהם. היא שיתפה שפעמים רבות כשבעלה רוצה משהו, הוא דורש ממנה שזה יקרה כאן ועכשיו (ילד). היא מסבירה לו (אמא) שהיא לא יכולה, קשה לה או שאין לה זמן. הוא מתעצבן ואז היא מוותרת ועושה את רצונו מתוך אין ברירה, רק שישתוק ויירגע. היא מותשת וחסרת אונים מול בעלה. היא תיארה אותו כעקשן ועצבני. הוא אמר שהיא רעה כלפיו ולא איכפת לה ממנו. "מה כבר ביקשתי. למה לאחרים היא מקשיבה יותר…?" "ואני מרגישה שמלבד ההתמודדות עם הילדים בבית, אני צריכה להתמודד אתו, כמו עם ילד מגודל…"
שניהם אינם מודעים לאינטראקציה ביניהם כילד והורה. היא לא העלתה בדעתה שהתפקוד שלה מול בעלה הוא תפקוד של אמא. הוא הרגיש שכגבר, מגיע לו שהיא תקשיב לו ותמלא את רצונו.
פנינה ויהודה פנו אלי מפני שבמערכת היחסים ביניהם יש מריבות רבות ומאבקי כוחות. יהודה הוא "ההורה" שמחליט בשביל אשתו בתחומים רבים, מכיוון שלדעתו, היא לא מתארגנת כראוי, אינה עומדת בזמנים ועוד ועוד. מכיוון שכך, הוא לוחץ עליה להתנהל כפי שהוא מוצא לנכון. הוא כועס ומחליט בשבילה מה לעשות. הוא אומר שהוא אוהב אותה ולכן הוא משתדל להשפיע עליה שתתפקד על פי דרכו שנראית לו כנכונה ויעילה.
היא מצידה מתנגדת, מאשימה ובוכה. כשהם תיארו בפני את מערכת היחסים ביניהם, התברר שהיא גם עושה לו "דווקא" ע"י תגובות פסיביות. מכיוון שכך, הוא נעשה אקטיבי יותר, כדי "להפעיל" אותה. גם ביניהם קיים "ריקוד זוגי" של הורה וילדה. הם נמצאים במעגל סגור, ללא יכולת יציאה ושינוי. יהודה אמר שהוא עייף מאד מהניסיונות שלו שתתנהג "כמו שצריך".
בשני המקרים הללו, כדוגמא למקרים רבים נוספים, ההכוונה היא ליצור ביניהם מצב של שני בוגרים: ה"ילד/ילדה", ילמדו להקשיב לעצמם, לשקול בדעתם ולקחת אחריות על החלטותיהם, תוך התחשבות בבן/בת הזוג והמשפחה.
לעומתם, אלה שמתפקדים כהורים ילמדו לקבל את השני כשווה ערך, לשחרר, לסמוך ולאפשר בחירות של בן/בת הזוג, גם כשהם אינם מסכימים.
כדי להגיע להסכמות ולשיתוף פעולה בוגר, חשוב ששניהם ילמדו ויתרגלו תקשורת זוגית מקרבת שתיצור נוכחות של כבוד והסכמה הדדית.
שני בוגרים במערכת יחסים זוגית, הם בעלי נוכחות ומביאים את אישיותם המתפתחת במלואה. כך הם זוכים למלא את שליחותם וייעודם בעולמו של הקב"ה. והרי לשם כך אנחנו חיים עלי אדמות.