יצחק ויפעת, נשואים כשנתיים. הם פרודים כחודשיים. הם לא מסתדרים ביניהם בתחומים רבים, לכן נפרדו וחזרו לגור בבית הוריהם. למרות רצונם לחזור ולחיות ביחד, הם חוששים מהתנהלות שלילית חוזרת. יצחק הציע ליפעת להגיע אלי ביחד איתו, אך היא העדיפה פגישה אישית. גם הוא הגיע לפגישה אישית. העצב היה נוכח מאד בפגישות האישיות. לכל אחד מהם היה חלום שונה ומנוגד, כיצד לחיות ביחד ולכן לא יכלו להגיע להסכמות.
הזמנתי אותם לפגישה משותפת, כדי לחוות את האינטראקציה ביניהם. לשאלתי אם דיברו על ההבדלים הטכניים המנוגדים עוד לפני החתונה, אמרו שכן, אלא שהם הבטיחו לבוא אחד לקראת השני. הם לא העלו בדעתם שכשיגיעו למציאות זה יהיה קשה להם עד בלתי אפשרי. הם שתקו ונראו חסרי אונים. הם סיפרו שבפגישות היה להם מאד נעים וחשבו שכך יהיה תמיד. אך בפועל, בהתמודדות בחיים הטכניים, אין ביניהם נקודות הסכמה והם מצאו את עצמם רבים כל הזמן. התבוננתי בהם. ראיתי את המבטים שלהם נפגשים וחשתי באווירה שבחדר את החששות, הפגיעות וגם את הרצון והתקווה, לחזור לקשר זוגי.
"מה מחבר ביניכם?" שאלתי. הם לא הבינו למה אני מתכוונת. הם היו שקועים בניגודים הטכניים שהם חווים, ושכל אחד לא מאפשר לשני את מילוי החלום האישי בתוך חיי הנישואין. הדגשתי מה מחבר אותם מבחינה נפשית-אישיותית, גם כשאין דברים טכניים משותפים. תשומת לבם היתה נתונה בעיקר לאמצעים הטכניים ולא הריגשיים. לפני החתונה, הם הרגישו שיש להם כוונות טובות ורצון לעשות טוב זל"ז, אלא שבפועל, הם לא מצליחים. יצחק אמר בייאוש שאולי באמת הם לא מתאימים ועם כל הכאב עדיף להתגרש. יפעת התכווצה בכורסא למשמע דבריו ובכתה.
שניהם נראו מתוסכלים. הם נשאו אלי את עיניהם, כמבקשים פתח לתקווה.
במפגשים הזוגיים לפני החתונה, הם הרגישו כנראה את תחושת השייכות הפנימית ביניהם. זוהי נקודת אור בקשר הנשמתי. זה חיבור פנימי שנמצא עדיין בכוח ולא בפועל. אלא שכנראה נקודת האור התכסתה, עקב ההתרכזות ברצונות הטכניים השונים, אם במקום מגורים ואם בהעדפות השונות והמנוגדות, במקום לראות ולהתבונן באישיות המיוחדת ולהתחבר דרכה. אמרתי להם שכאשר יצאו למסע היכרות פנימי הדדי, ירגישו את החיבור הנשמתי, ללא קשר לאמצעים הטכניים."
הם נראו מעודדים במקצת ושאלו איך עושים זאת, וכיצד מתחילים?
מכיוון שהם עדיין גרו בנפרד, הצעתי שימשיכו בינתיים לגור בבית הוריהם, כמו לפני החתונה. הזמנתי אותם ליצור דייטים מחודשים והנחיתי אותם בתוכן הפנימי, האישיותי בפגישות וכן במטרות משותפות שיש ביניהם. למרות זאת, הם היו מוטרדים ולחוצים עקב הרצונות המנוגדים, שעדיין אינם פתורים.
אמרתי להם שזה יהיה השלב הבא. כי כאשר הם יהיו מחוברים נפשית ורגשית, ייקל עליהם למצוא דרכים לפתרונות. ואמנם הם התחילו להכיר מחדש זא"ז, תוך כדי הליווי המקצועי. הם הונחו להתבונן על התכונות האישיות החיוביות, לבטא אותן ולפרגן עליהן באופן הדדי. מתוך כך, הם יחשפו את האור הנשמתי הקיים בהם והאור הזה שיוסיף ויגדל, יבנה בהם חיבור רגשי יציב.
מכיוון שהם כבר זוג נשוי כדת וכדין, היו להם אפשריות של קרבה רגשית, כתוספת לקרבה נפשית. הם ביקשו כבר לחזור ולגור ביחד, אף שעדיין לא הסכימו על מה שהפריד ביניהם…..
כשזיק האור, האמונה והביטחון שהזיווג מאת ה' נדלק, מכאן העבודה וההתבוננות על האור שבכל אחד שהולך וגדל, מאפשר לבני הזוג לחיות באהבה, חרף כל הקשיים שבדרך חייהם.
אני מזמינה את אלה שנשואים ואלה שלקראת נישואין, להתבונן באופן יזום על האור שבכם, למרות הנטייה לראות את השלילי והחשוך. ליצור דייטים קבועים, במטרה להתבונן, ולגלות את האורות שמחברים ביניכם. כאשר ההתבוננות המכוונת היא על האור הנשמתי האלוקי, ניתן להתמודד ולהתגבר על כל המכשולים שבדרך.