שאלה:
קראתי את המאמר שלך משבוע שעבר על ההבדל בין קמצנות לחסכנות. יש עוד מידה גרועה שלא דיברת עליה בכלל, והיא הפזרנות – הצד ההפוך של הקמצנות.
אשתי פזרנית ברמה חולנית. אין לה גבולות. אנחנו רבים המון בגלל זה. היא אומרת שאני קמצן. לכן, המאמר שכתבת גרם לי להרגיש שזה לא פייר שכתבת רק על קמצנות.
ככל שאני מעיר לה ומנסה להכניס את ההיגיון, היא עושה לי דווקא. אני יוצא מדעתי, כועס, והקשר הזוגי שלנו נראה בהתאם.
אז בבקשה, אודה לך אם תכתבי על הבזבזנות, וגם שאם היא בזבזנית, זה לא אומר שאני קמצן.
תשובה:
אכן, גם פזרנות היא תכונה קשה שיוצרת בזבזנות של המשאב הכלכלי במשפחה. זהו נושא חשוב ומשמעותי במערכת הזוגית והמשפחתית.
למרות זאת, זוגות רבים נמנעים מלדבר על הנושא, מפני שהוא רגיש, טעון ומורכב. ניתן לומר שדיבור על כסף הוא לא רק דיבור על כסף – אלא על ערכים וסדרי עדיפויות. אלו הנושאים הרגישים והטעונים, שהכסף הוא רק ביטוי שלהם.
כשאין תיאום כלכלי בין בני זוג, או כשקיימת הימנעות מדיבור על כסף, עלולות להיווצר בעיות כלכליות, חובות ואפילו קריסה כלכלית. התוצאה היא מתח, כעסים, מריבות וחלילה גם גירושין.
"קמצנות" ו"בזבזנות" נובעות בין היתר ממניעים שונים:
- קמצנות נובעת מפחד מוגזם מפני מחסור כלכלי, גם כשיש יכולת כלכלית.
- בזבזנות, שהיא גם תופעה של התמכרות, נובעת מ:
- קושי בדחיית סיפוקים,
- צורך בהנאה ובהתרגשות,
- או כביטוי למצוקה של חוסר מילוי הצרכים הבסיסיים בילדות.
ההתמכרות הזאת מתעלמת מהתוצאות ההרסניות ארוכות הטווח של ההתנהגות. בהתנהגות כזו יש מעין הפקרות שהיא ביטוי לחוסר אחריות.
כך נוצר מצב שבו בן הזוג השני נעשה ל"מבוגר האחראי" שמגביל, מעיר וכועס – כמו הורה לילד. בתגובה, הבזבזן מתנגד יותר, כמו ילד/ה מתבגר/ת, וכדי להצדיק את עצמו מכנה את השני קמצן.
לא כל מי שיגדיר את השני כקמצן או בזבזן אכן צודק. יש הגדרות ברורות, כמו:
- מה סביר בחברה?
- האם המצב הכלכלי קורס או יציב?
מקורות הנטייה לקמצנות ולבזבזנות
הנטיות הללו מתחילות מהמסרים שקיבלו בני הזוג בביתם כילדים.
מה שההורים אומרים ומשדרים כדרך חיים מוטבע בילד. את המתבגר קשה מאוד לשנות, אך עם זאת ניתן לעשות שינוי חיובי.
- לדבר על הבעיה:
הדבר הראשון שחשוב לעשות הוא לדבר על הבעיה מתוך התעניינות כנה במניעים ובבירור החסך הרגשי הקיים. - בדיקת חלופות:
לבדוק אפשרויות למילוי החוסר הרגשי בדרכים אחרות, למשל: סיפוק והצלחה בעבודה מקצועית שנותנת ערך עצמי ראוי. סיפוק רגשי כזה עשוי למתן את הצורך הבזבזני.
דרכים מעשיות לפתרון:
- תקציב מוסכם מראש:
להחליט ביחד על סכום מוגדר שמניח את דעת הבזבזן וגם מתחשב בבן הזוג השני.
עצם בחירת סכום מוסכם, שבו הבזבזן יכול לעשות כרצונו, עשויה לתת תחושה של חופש וסיפוק.
במשך הזמן, זה גם יגרום לו להתחיל לחשוב מה לעשות בסכום הזה. החלטה משותפת כזאת תאפשר לבזבזן להתחיל לקחת אחריות, מבלי שבן הזוג יגביל. כי כל הגבלה, יוצרת צימאון גדול יותר לפזרנות. - הימנעות מביקורת וסנקציות:
כל סנקציות, ביקורות ותוכחות לא רק שלא יעזרו אלא אף יזיקו יותר.
ביקורת כזו רק תגביר את ההתנגדות, ותוביל להתנהגות כמו קניות מאחורי הגב, הסתרות ושקרים.
התנהגות כזו הורסת את הזוגיות.
נדיבות בזוגיות
יש הרואים בפזרנות בעיה קשה, אך היא עשויה לנבוע ממקור של "נתינת יתר" – אדם עם לב רחב שמפזר משלו לאחרים. במקרה כזה, יש צורך לאזן את הנתינה.
המידה הראויה היא נדיבות. בנדיבות יש שיקול דעת ורצון לתת מכל הלב לבן/בת הזוג. גם אם לא מסכימים לגמרי עם הרצון להוצאה הכספית המסוימת, ישנו רצון לפנק ולהעניק לשני הרגשה טובה.
נדיבות כזו מחזקת את האהבה בנישואין.
מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
במצבים שבהם בני הזוג אינם מצליחים להתמודד עם הבעיה בעצמם, חשוב לפנות לייעוץ. ייעוץ כזה יכול להביא גם לטיפול אישי בהתמכרות.
כאשר התקשורת מתבצעת באופן של "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", היא מחזקת את הקשר הזוגי.
כי אין כלי שמחזיק ברכה ושפע כלכלי – אלא השלום.
