ליפול זה טוב? זה רע? תלוי בהקשר ובתוכן האירוע. פעוטות נופלים כל הדרך אל מצב העמידה, ההליכה והריצה. ילדים גדולים יותר נופלים מן האופניים במהלך לימוד הרכיבה. ילדים גדולים ממש – מנסים ללמוד לנהוג ו"נופלים" בשגיאות וטעויות על ימין ועל שמאל – פשוט כי ככה לומדים נהיגה.
ואולי ככה לומדים כל דבר בחיים שלנו בעולם הזה – גם את התוכן בעל הערך הגבוה ביותר, תורה ויראת שמים: "והמכשלה הזאת תחת ידיך" – אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהן"! (גיטין מ"ג). באופן נועז מאוד מזהה המדרש את דברי הנביא ישעיהו "מכשלה" – עם התורה. התורה מסובכת ומאתגרת עד כדי אי האפשרות שלא להיכשל בהבנתה, או ביישומה בחיים, המסובכים אף הם.
במקור הפסוק (ישעיהו ג'), מתאר הנביא את מצוקת ההנהגה שתימצא לעתיד לבוא בעם ישראל: "כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו: שִׂמְלָה לְכָה? קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ! וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ." הפירוש הפשוט הוא שהמצב יהיה נואש עד כדי שאנשים יקבלו עליהם מנהיגים בלתי ראויים, רק בזכות שיש להם בגדים נוצצים יותר. זוהי מכשלה גדולה, שמנהיגות ו"קצונה בכירה" נקבעות לפי אומדנה חיצונית ובלתי רלוונטית, ולא לפי התאמה, כישרון וניסיון מוכח. אך חז"ל העמיקו ופיענחו לפנינו את שורש החורבן, המוביל למצב אותו תיאר הנביא: איך הגיעה המנהיגות לשפל כזה? משום שלאט לאט צמח דור מנהיגותי שלא מוכן לקחת סיכונים, לא מוכן להיכשל, הולך על בטוח ודוחה "לדור הבא", לעתיד הבלתי נראה לעין, כל התמודדות שדורשת הקרבה, או שלא מצטלמת טוב ב"רקורד". כי מי באמת ראוי להיות קצין? מי ראוי ללבוש "שמלה" ומדים שמייצגים משהו אמיתי ולא חלול? מי שיש "מכשלה תחת ידו", כלומר – שהכישלון הוא אחד מ"כלי העבודה" הכי שימושיים שלו!
בשנים האחרונות, במגזר העסקי התפתח "טרנד" בו נערכים כנסי השראה והעצמה למנהיגים עסקיים, יזמים מובילים וכד', ובהם סבב מרצים מבכירי התעשייה מזמינים את הקהל ללמוד מכשלונותיהם הגדולים ביותר: 'את ההצלחות שלנו כולכם מכירים (לכן אנחנו אלו שעומדים על הבמה…), אבל רוצים באמת לדעת איך הפכנו למוצלחים כל כך? תשמעו סיפור…' וכאן מגיע וידוי מפורט שמתאר שגיאות וטעויות עסקיות, ואולי גם מעבר לכך, שבדרך כלל מנסים להעלים מ"קורות החיים" המקצועיים, וודאי שלא מקובל לפרסמם בפרהסיה. המעניין הוא שהרצאות אלו זוכות למחיאות כפיים סוערות, לשיתופים אינסופיים ברשת, ומעניקות כבוד גדול לדוברים.
להבדיל, הנכונות להקרבה והמוכנות לשלם "שכר לימוד" יקר, גם במחיר אישי – הוא ערובה להצלחה. המקורות לכך רבים: במשנה – "לא הביישן למד". בגמרא – דברי חז"ל (ברכות נ"ג) על הפסוק: "כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב" – אמרי דבי ר' ינאי: במי אתה מוצא חמאה של תורה? – במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה… וכל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות". עד כדי הקביעה ש"אי אפשר אחרת" – "…אלא אם כן נכשל בהן". זו אינה "גזירה", או "סגולה", אלא תהליך של בניין הנפש החזקה, שראויה להוביל אחריה דור חדש, גדול וגיבור.
הפסוק האחרון בפרשה מספר על ישמעאל שהיה מנהיג לכל שבטי "בני קטורה": "על פני כל אחיו נפל". רש"י מזכיר את קושיית חז"ל, שברכת המלאך להגר בישרה ש"על פני כל אחיו ישכון", ולמה לא נכתב 'שכן', אלא 'נפל'? משום שכל "הצלחתו" הגדולה הייתה בזכות אביו אברהם, ולא קניין עצמי. המדרש המלא אומר כך: "אלא כל הימים שהיה אברהם אבינו קיים – "ישכון", כיון שמת – "נפל". עד שלא פשט ידו בבית המקדש – "ישכון", משפשט ידו בבית המקדש – "נפל". בעולם הזה "ישכון", אבל לעתיד לבוא "נפל"!
וכמה מתאימים בימינו דברי הרב קוק זצ"ל (אגרת תשנ"ג): "סוכת דוד הנופלת, יודעים הם צופי הישועה, שהיא גם בנפלה מלאה חיים וגבורת נצח והוד, נופלת היא כאשר ייפול הארי על טרפו: "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו"!
