כששרית נכנסה לקליניקה, ראיתי בהלה על פניה. קרבתי אליה את כד המים. לאחר שלגמה מעט מים, התחילה לספר: "אני בת 45 והתחתנתי רק לפני 8 חודשים. פעמיים כמעט התחתנתי וביטלתי. נעשיתי מאד חשדנית. לכן את בעלי שאלתי הרבה שאלות לפני החתונה, כי פחדתי להתאכזב שוב. בתחומים רבים מצאנו שאנחנו מתאימים והרגשתי שהפעם זה זה. בנושא אחד התלבטתי. אני קראתי לזה קמצנות והוא קרא לזה חסכנות. התווכחנו קצת והוא הבטיח שיהיה בסדר. הוא אמר שברור שמה שארצה, זכותי לקנות גם מבלי לשאול אותו וזה הרגיע אותי. מה גם שהייתה לנו שפה משותפת וערכים רוחניים דומים. לכן חשבתי שבגיל הזה, מספיק לברור ותמיד יהיה משהו שלא כל כך יסתדר, כי אנחנו בסה"כ בני אדם עם חולשות ויתרונות.
כחודש וחצי אחרי החתונה, הוא אמר שכדאי שנתחיל לחסוך לדירה. הבנתי אותו והסכמתי. קניתי מה שרציתי והוא לא העיר לי בהתחלה. אבל ראיתי שיום יום הוא בודק את מצב החשבון. הוא עקב אחרי מה שקניתי ואמר שאת מה שקניתי, אפשר היה לקנות בחנות אחרת יותר זולה. עצם המעקב, כבר גרם לי לחץ נפשי. אמרתי לו והוא לא הבין. הוא אמר שבסה"כ הוא מייעל את הקניות והוא גם לחוץ כדי לקנות דירה. אט אט, הוא איבד סבלנות והעיר לי בצורה בוטה ואמר שאני בזבזנית וחסרת אחריות. כאן כבר נבהלתי. הזכרתי לו את מה שהבטיח והוא אמר שלא הבנתי אותו נכון. אני רועדת מפחד מה יהיה הלאה ואני במצוקה וזקוקה להכוונה. אני לא רוצה להתגרש. אבל אני מרגישה רצון לברוח ממנו. הוא לא יודע שבאתי אלייך ואני גם פוחדת להוציא כסף מהחשבון לפגישה. תראי לאיזה מצב הגעתי. כרווקה פירנסתי את עצמי ונהניתי מהכסף. מה יהיה עכשיו???
……………………………………………………………………
ישנן תכונות אופי בין בני זוג שהניגודים ביניהם מקובלים וניתן לעבוד עליהם בחיי הנישואין, הם אינם פוגמים באהבה, ואפילו בזכותם נבנים ומתפתחים. כמו: הוא רגוע והיא אנרגטית, או ההיפך. סגנונות דיבור שונים, תלות ועצמאות, רמה דתית שונה, פתיחות וסגירות וכן הלאה. אין ספק שחשוב להיות מתואמים עד כמה שניתן, כי לאחר הנישואין כשמתחילים לחיות ביחד, מגלים הבדלים נוספים שלא יכלו לדעת עליהם קודם. כשיש כמה שיותר ערכים משותפים, עם כל הקשיים, יש בסיס יציב למערכת הנישואין.
היחס לכסף, הוא עניין אחר ויש הבחנה בין קמצנות לחסכנות: קמצנות נובעת מרגשות של צורך, אם בביטחון – להבטיח שיהיה כסף, אם מערך עצמי נמוך -שהכסף מפצה על הערך העצמי או כביטוי לכוח – שהכסף, הוא מקור הכוח שלו. ייתכן שהשפעת צורת החיים בילדות, גרמה להתפתחות של קמצנות. במצב רגשי קשה לשלוט, כך שייתכן שגבר או אשה, עם כל ההבטחות ההגיוניות, לא יצליחו לעמוד בהבטחותיהם.
לעומת קמצנות, חסכנות היא התנהגות מושכלת. יש בה שיקול דעת, רוגע ושיתוף של בן הזוג בהתלבטויות ובהחלטות.
חשוב לציין שיש הבדלים בין גבר לאשה. תכונת האשה להיות מקבלת והגבר משפיע. כשגבר עוצר השפעה, האשה מרגישה מחנק ותחושות לחץ, ממש כמו ששרית מרגישה, עד כדי בהלה שככה ייראו חייה, אם היא תמשיך לחיות איתו באופן כזה.
באופן כללי, מידת הקמצנות עוצרת את השפע כשסופרים, ובכך גזרו על עצמם שזהו הסכום ולא יותר. לכן כתוב שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר המנוי. הקב"ה מוריד שפע תמיד והקמצן חוסם את השפע. מי שקמצן, הוא רוצה לקבל לעצמו ולא להשפיע.
לעומת זאת, מי שמשפיע לזולת ונותן בנדיבות, ידו פתוחה לתת וכך ידו פתוחה גם לקבל שפע. לכן הוא גם ירגיש עשיר במה שיש לו. לא הכמות המדודה קובעת את העושר, אלא התחושה שיש לו לתת. כי המשפיע פותח את האפשרות לקבל שפע.
