הגמרא (ראש השנה ט"ז) לומדת מפרשתנו את אחד מסודות השינוי לטובה בחיים: "אמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן: צדקה, צעקה (=תפילה), שינוי השם, ושינוי מעשה (=תשובה). צדקה דכתיב: "וצדקה תציל ממות". צעקה דכתיב: "ויצעקו אל ה' בצר להם, וממצוקותיהם יוציאם". שינוי השם דכתיב: "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה", וכתיב: "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן". שינוי מעשה דכתיב: "וירא האלוקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה", וכתיב: "וינחם האלוקים על הרעה אשר דבר לעשות להם, ולא עשה". ויש אומרים: אף שינוי מקום, דכתיב: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך… ואעשך לגוי גדול". ואידך? ההוא – זכותא דא"י היא דאהניא ליה".
השאלה הגדולה ביותר היא כמובן – מה הקשר?! ניחא "תשובה תפילה וצדקה", הם אכן שינויים מעשיים שאדם מחולל בעצמו, או בקשר שלו עם בוראו. אך מדוע וכיצד יועיל שינוי שם ומקום ביחס לגזר דין שמים? הלא זהו שינוי קוסמטי-חיצוני! וכי אפשר להסתתר מרבש"ע ב"זהות בדויה"? וכי לא גלוי וידוע לקב"ה מיהו האדם?
הרמב"ם (תשובה ב') פירש בפשטות שזהו חלק מהשינוי האמיתי שעובר האדם השב בתשובה: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: 'אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים', ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח". השינויים החיצוניים אינם באים במקום השינוי המעשי והעמוק, אלא אדרבא, מתווספים ומעמיקים, מדגישים ומחצינים את השינוי האמיתי המתחולל בתוכו פנימה.
במדרש, חז"ל מוסיפים ומגלים את סתרי העניין: "אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם". כלומר, האות יו"ד ש"משקלה" עשר, נחלקה לשתי אותיות ה"א. ממשיך המדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטן שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות (=האות האחרונה במילה 'שרי'), עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע."
מה יש כאן? איזה מין "מסחר" מוזר, משא ומתן של אותיות מול הבורא? ואיפה אברהם ושרה עצמם, האם לא הם שהיו צריכים לתבוע את "עלבון" אותיות שמם? נראה שחז"ל לוקחים אותנו עמוק פנימה לתוך עצמנו: לא אנחנו בלבד מנסים לברר את מקומנו בעולם, ולמצוא שליחות ומשמעות – זהו האינטרס האלוקי בכבודו ובעצמו! ה' יתברך לא רק מצפה מאיתנו "שניקח את עצמנו בידיים" ונעשה כבר משהו טוב עם עצמנו, אלא הוא עצמו דואג שכל זיק חיים ושבב כוח מכוחות המציאות והחיים יגיעו לתעודתם הגדולה ביותר. "עבודת ה'" שלנו מתבררת באופן הכי בהיר בתור "העבודה של ה' יתברך". כשנצרך שינוי קריטי לטובת תיקון העולם, או האדם, ה' מוסיף או גורע כוחות חיים, ובכך "מקרע גזר דין" אחד, ופורץ דרך חדשה, ומחדש את האדם ואת עולמו מן היסוד.
האם המציאות הקודמת נמחקת ובטלה? לא! היא "משתבצת" מחדש בהופעה החדשה, ובכך היא קונה ערך עצום ומשמעות עליונה, בקנה מידה שלא ידעה בגלגולה הקודם. היו"ד של שרי נחלקת ומחברת בין אברהם לשרה, חיבור חדש, שכעת יש בכוחו להוליד אומה אלוקית היסטורית. או לשיטת רשב"י – היא מחוללת את עומק הקישור הנשמתי של עם ישראל לארצו, דרך מסירות הנפש לתורה, שמתגלה בהופעתו של יהושע.
גם אנחנו, בימינו, משתנה שמנו ומקומנו. כוחות החיים המוכרים זזים ומשתבצים מחדש באינספור וריאציות, עד שיתקיים בנו: "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ, וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ".
להדרכה ועצה: amirduman@gmail.com
