ככל הנראה, רובנו לא מודדים חליפה חדשה לכבוד יום הכיפורים, וכולנו מבינים פחות או יותר ש"חליפתי" מקביל ל"תמורתי" ו"כפרתי", כך שהמשמעות של המילה "חליפה" היא 'חילוף' – תמורה והחלפה.
אלא שלאמיתו של דבר, לא כל כך ברור – מה בכלל מתחלף כאן? הדין ברחמים? גורל א' בגורל ב'? הכיצד? או אולי מתחלפים בני אדם בתרנגולים?…אתמהה. אולי נחזור לראשונות, ונמצא כיוון למחשבה והבנה ישרה בנושא זה של מנהג הכפרות בפרט, ובמה שקורה איתנו ביום הכיפורים בכלל.
היכן נזכרות בתורה הקדושה החליפות הראשונות? יוסף מעניק לאחיו כמה וכמה כאלו: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת, וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹֽת". רבי אברהם בן עזרא מסביר שאין הכוונה לכמה "עותקים" של אותו "בגד מכובד", כמו "חמש חליפות" בלשוננו, אלא שמלות שונות זו מזו – מחולפות בצבע ובגזרה, כדי להראות את חיבתו ורוחב ידו. אך כבר יעקב אבינו, עוד לפני יוסף, מצא לנכון להתייחס לנושא חילופי הבגדים: בהגיעם לארץ הוא מורה לכל בני משפחתו: "וַיֹּאמֶר יַֽעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ, הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹֽכְכֶם, וְהִֽטַהֲרוּ, וְהַֽחֲלִיפוּ שִׂמְלֹֽתֵיכֶֽם". שוב, מעניין חידושו של ראב"ע כאן: "מהמקום הזה נלמד, שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע, להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים".
אם כן, הסבר ראשון ל"חליפה" הוא – שינוי, לא רק "החלפה", אלא החלפה כזו שמביאה שינוי לעומת המצב הקודם. פירוש זה גם מובן מאוד מדברי תוכחתו של יעקב ללבן, המתאר את ה"יצירתיות" וה"גאוניות" של לבן במקצוע הרמאות: "וַתַּֽחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִֽים!" – מאה פעמים שינית את התנאים שבינינו, ואף שינוי אינו דומה למשנהו!
באופן דומה נוכל להבין את מנהג הכפרות. "זאת חליפתי" – לא במובן של בגד כמובן, אך גם לא רק חילוף פשטני. האם נוכל להשליך את דיננו על תרנגול? האם הקב"ה ישפוט אותו במקומנו? לא כן. אנו מבקשים שינוי. בין אם לוקחים תרנגול, עציץ או כסף לצדקה, הכוונה היא לאותת לעצמנו בצורה חווייתית ומלאת רושם שאנו חפצים לשנות את עצמנו, לחולל שינוי עמוק בחיינו. איננו מעוניינים להישאר לאחר יום הכיפורים בדיוק כפי שהיינו קודם לו. טהרת יום הכיפורים לא רק "מנקה" את לכלוך החטאים, מלבינה את הבגדים הצואים, אלא ממש יוצרת תמורה, מחוללת שינוי, מולידה בנו ובכלל האומה – חיים חדשים, קומה חדשה ומיוחדת של טהרה.
אבל נוכל לגלות עוד רעיון מופלא, אם נעקוב אחר משמעות ה"חליפות" בכתובים. דוד המלך בתהלים (ק"ב) אומר כך: "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְאַתָּה תַעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ". שמים וארץ הם אמנם מעשה ידיו של הבורא, אך זמניים וחולפים, כבגדים שהופכים בלויים. האם רצה המשורר לתאר רק את סופיותו של העולם, לעומת נצחיות הבורא? לא ולא! הם זוכים לעדנה: "כלבוש תחליפם – ויחלופו!" מתי? אולי לעתיד לבוא? לא, אלא כל פעם מחדש כאשר הם "בלים", כאשר כילו את משימתם ומגיעה תקופה חדשה לעולם. השמים והארץ של תשפ"ה אינם אלו שלפני שנה! העולם פשט צורה ולבש צורה, וגם עם ישראל כולו, כמו כהן גדול, פושטים ולובשים, לובשים ופושטים, מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא, והמביא עלינו טובה.
מתברר שמלבד השינוי והחילופין לטובה שאנו מבקשים לחולל בעצמנו ובעולם, בכל זאת אנחנו כן מתכוונים קצת ל"חליפה" במובן של לבוש: אנחנו באמת מרגישים קצת "חנוקים" בתוך נסיבות החיים שהביאונו עד הלום, וכבר אינם "תפורים לפי מידותינו". הופ – גדלנו בשנה, ואולי בתשפ"ד גדלנו במאה שנה בבת אחת… אנו מבקשים לעצמנו "חליפה חדשה", שתהלום את מידותינו, שגדלו פלאים לטובת משימותינו ושליחויותינו הבאות עלינו לטובה מאת מלך חפץ בחיים. וכך מסיים שם דוד: "כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ – וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ!" – לא ייתמו מאיתנו. יהי רצון שנחתם לשנים ארוכות, נעימות וטובות!
להדרכה ועצה: amirduman@gmail.com
