הברכה המיוחדת והציורית ביותר שנהגו בכל קהילות ישראל לברך ולאחל בליל ראש השנה, היא: "שנהיה לראש ולא לזנב". נכון, קודמות לה הברכות של "כתיבה וחתימה טובה", ושל "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" וכל שאר הסימנים (אמן!), אך נראה שהיא הברכה היצירתית ביותר, הזוכה ל"סימנים" רבים שמבטאים אותה: ראש איל, ראש דג, ואפילו ראש סלרי (ובלבד שלא "ראש כרוב"…).
מעניין שסימן ה'ראש' אינו מן הסימנים המוזכרים בגמרא הידועה "סימנא מילתא" שהיא המקור למנהג ה'סימנים', אלא מקורו בתשובות הגאונים. ושורש מקורו הרי הוא בברכות שבפרשת כי תבוא: "וּנְתָֽנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִֽהְיֶה לְמָטָּה". התורה נקטה ביטוי כפול, שמתאר שני ניגודים: ראש לעומת זנב, ומעלה בניגוד למטה. זה מפתיע! מדוע? כי אם התורה ביקשה לתת 'משל', מדוע היה צורך לתת את ה'נמשל' מיד אחריו? וכי המשל עצמו לא ברור?
אך מסקרן יותר להבין את עצם המשל: מאיזה עולם הוא לקוח? האם לבני אדם בזמן שניתנה תורה היו זנבות? ודאי שלא, אך היו להם המון בהמות בעלות זנב שהם ראו בכל רגע נתון… זנב הבהמה הוא אמנם שימושי, אך טפל, ואינו "איבר שהנשמה תלויה בו". ודבר נוסף – הראש תמיד יתווה את כיוון ההתקדמות לכל שאר האיברים.
חברים, אנחנו חיים בעולם מבולבל, לא טבעי, עולם ללא זנבות! (חתולים וכלבים לא נחשבים). עולם שיש בו המוני 'ראש', אבל אסור לדבר בו על 'זנב' כי אולי זה פוגעני. עולם שבו כל חתיכת זנב היא בעצם רק 'ראש אחר' או 'ראש שרע לו'…
אבל רבותינו לא התבלבלו לרגע: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב – שלא יהיו בכם שופטים כחשים, ותהיו כולכם ראשים לתורה. כשם שאתה אומר: "זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ, וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב" (ישע' ט', י"ד) – כך אומר לנו המדרש תנחומא! (פרשת שופטים).
הרמב"ן מסביר שאנחנו חייבים את הזנב כדי להנגיד לו ולהגדיר בנחרצות מהו 'ראש': "ביאורו – לראש לכל העמים ולא לזנב לאחד מכל הגויים. כי יתכן שיהיה לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו. והנכון, שיתנך לראש מעתה, ולא לזנב עד עולם, באחד מכל העתים. וכן רק למעלה תמיד, ולא תהיה למטה לעולם". כלומר – 'ראש' זה לא 'מקום טוב באמצע'. ראש וזנב זה לא דבר יחסי! המציאות היא ודאית-אלוקית, ולא הסכמית-אנושית. עם ישראל לא נועד להיות 'ראש מחלקה' או 'ראש כנופיה' או 'וילה מודרנית בג'ונגל של המזרח התיכון'. אלא "בני בכורי ישראל"! ראש מוחלט שאין בו שום הזדנבות.
רבנו ה"אור החיים הקדוש" מוסיף ומגלה סוד: "פירוש – שיהיו ישראל תחת ממשלת ראש העולם, שהוא אלוקי ישראל, ולא לזנב, שהם שרי מעלה. ובזה תמיד יהיו במדרגה העליונה". כלומר 'והיית לראש' לא מספר לנו מה נזכה להיות, אלא גם את הסיבה לדבר: המשל אינו לקוח רק מעולם הטבע, אלא מסדרי ההנהגה העליונה, שגם בה יש ראש וזנב. "והיית לראש' שווה ל'והייתם לי סגולה". למי אנחנו שייכים? אנחנו שייכים למי שאמר והיה העולם, ולא לשום דבר צדדי זולתו. ממילא אין פלא שנהיה בעצמנו תמיד רק 'ראש', במעלה העליונה.
כשנעמוד בלילי ראש השנה, אחרי כל האיחולים החשובים והתפילות, נהיה חייבים לסדר לעצמנו את ה'ראש': יש בעולם טוב ורע, אמת ושקר, צדק ורשע, ואנו נדרשים להמליך על עצמנו את אלוקי ישראל, ולהכריע את הרע והשקר אחת ולתמיד. זהו עולמו של מי ש"מלכותו בכל משלה', ולא עולם של הזיות ומשאלות לב כוזב, שכאבק יפרחו וכחלום יעופו. ככל שיותר נהיה 'לא לזנב', ככל שהמאבק שלנו ברע יהיה יותר אקטיבי, כך נהיה יותר שייכים לראש, אותו נכתיר ב"כתר יתנו לך". ובלי ספק גם כל הזנבות יבוא אז על תיקונם, כאמור ב"עלינו לשבח".
להדרכה ועצה: [email protected]