דב ויסמין הגיעו לפגישה נוספת. "תיארת לנו בפגישה הקודמת, מהי שותפות רגשית. ניסיתי לדבר על זה עם דב, אך מסתבר שלא הבנו מה זה באמת אומר, לחיות בשותפות רגשית", אמרה יסמין. "האם התכוונת לזה שאנחנו צריכים להתרגש זמ"ז? איך? מתי? כמה? לא ברור לנו…", הוסיף דב.
"אני שמחה על עצם הדיון בנושא זה ביניכם. זו התחלה טובה של שיתוף, דיון וניסיון להגיע להבנות משותפות. שותפות רגשית, אינה מתבטאת בהתרגשות זוגית רגעית בלבד. כמו התרגשות ממאכל שהוכן, ממחמאה חד פעמית ברגע של תשומת לב ואפילו לא מתשוקה פיזית וכד'. היא לא רגש שקיים רק כשנעים ונחמד ואח"כ חולף.
"יסמין רצתה לקנות ארון ואני הצטרפתי מיוזמתי, למרות שחזרתי עייף מהעבודה. אפילו הרכבתי אותו והעיקר שהיא תהיה מרוצה. זה מראה שאיכפת לי ממנה ושאני אוהב אותה. זה נחשב לשותפות רגשית?"
"מצוין ששאלת. בדיוק כאן טמון ההבדל. אם אתה עושה פעולות בלבד, זוהי שותפות עסקית. אם אתה מוסיף תוך כדי הפעולות, משפטים שמבטאים את רגשותיך כלפיה, זה ביטוי של שותפות רגשית שאינה נאמרת רק אז. אלא בכל הפעולות "העסקיות" שאתם עושים.
"הבה נתרגל. עכשיו. נסעת איתה לקנות ארון. מה אתה אומר לאשתך מתוך יחס אישי?"
"למרות שהייתי עייף, נסעתי איתך מיוזמתי, כדי שתהיי מרוצה.."
"יסמין, מה את מרגישה כשאת שומעת את המשפט הזה"?
"כלום. רגיל. אני יודעת שחשוב לו שאהיה מרוצה. זה לא חדש".
"מה היית רוצה לשמוע ממנו, כך שתרגישי חיבה, אהבה וקרבה?" לאחר שתיקה ארוכה, אמרה: "לא נעים לי להכתיב לו מה לומר לי. זה לא שווה…"
"אנחנו מתרגלים את מה שאנחנו רוצים שיקרה ביניכם. שתפי אותו, מה יגרום לך להרגיש קרובה אליו ולא רק בזכות פעולה מסוימת, כמו קניית הארון".
"אם תגיד לי שאתה רואה את המסירות שלי לילדים, לבית ובכלל ושאני חשובה לך ושאתה ממש רוצה לעשות לי טוב ושבכלל אכפת לך ממני, גם כשאתה בעבודה. זה ממש יקרב אותי אליך. אבל לא מפני שביקשתי. אלא כי אתה באמת חושב ומרגיש כך כלפי."
לאחר שדוב חזר על דבריה שאלתי: "מה את מרגישה עכשיו?" היא חשבה… "דווקא הרגשה נעימה של קשר אכפתי וששנינו חשובים זל"ז. הלוואי. גם אני צריכה ללמוד לדבר אליו בצורה אכפתית…"
"איך אתה מרגיש כשאמרת את מה שביקשה?" "מוזר כי אני לא רגיל…זה מרגיש לי כאילו אנחנו זוג צעיר ושאני נעשה מחזר אחריה… דווקא נחמד…". הוא צחק.
"אנחנו נתרגל משפטים נוספים שאתם תרגישו שהם נכונים לכם. אני מאמינה שאחרי כמה פעמים, כבר תדעו מה לומר זל"ז ותיהנו מקרבה, חברות, אהדה, הערכה הדדית, חיבה, נתינה מתוך ראיית הצורך של השני ואינטימיות שבה מדברים על הרגשות העמוקים ביותר.
"סוד הזוגיות המיוחדת לכם, היא שותפות רגשית, עמוקה ויציבה לאורך זמן. יש בה רגשות עדינים, מדויקים לכם, יש בה הכרה נשמתית, בביטוי שאיפות נפשיות ורוחניות וכמיהה להעמיק ברגשות ההדדיים. כשתרגישו כך, גם כשכל אחד מכם נמצא במקום אחר, אתם תרגישו שאתם נמצאים יחד במחשבה ובתחושת קרבה וביטחון שאתם חשובים ויקרים זל"ז. וכמו שאמרת דוב, זה אכן נחמד, גם בגיל מבוגר להרגיש חיזור הדדי, צחוק ושמחה. החיזור אינו רק לצעירים. בעקבות שותפות רגשית במשך שנים, החיזור בגיל מבוגר, הוא עמוק, יציב, אוהב, שמח ומרגש גם יחד. בחיזור הדדי, אתם חוזרים לרצונות והשאיפות העמוקות והנשמתיות שלכם שבהם אתם מרגישים אחדות".
וכמו שכתוב בפרשת ניצבים בפרק ל' פס' י"ד על קיום המצוות: ..כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", כך גם בקיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך…" השייכת תחילה בין בני זוג: תאמרו בפיכם משפטי אהבה וקרבה היוצאים מהלב ונכנסים ללב.
ומה איתכם הקוראים? המשיכו לטפח את השותפות הרגשית שלכם. ככל שתעמיקו את השותפות, תיהנו יותר ויותר. בהצלחה.