מקובלנו שחכמי חלם ישבו שבעה ימים ושבעה לילות על מדוכת השאלה העמוקה, בדבר המלפפו"ן הידוע: האם הוא יותר ירוק משהוא ארוך, או שמא יותר ארוך משהוא ירוק? נמנו וגמרו: ודאי יותר ירוק, שהרי הוא ארוך רק לאורכו, ואילו ירוק הוא גם לרוחבו!
אמנם אילו זכו חכמי חלם לאווירה המחכים של ארץ ישראל, ודאי היו שואלים שאלה עמוקה יותר: האם המלפפון יותר ירוק, יותר ארוך, או יותר טעים? ותשובתם הרמתה ודאי הייתה שאין כטעמם של פירות ארץ ישראל, שהוא טעים לאורך, לרוחב, ובעיקר לעומק…
ובכל זאת, הימים ימי סליחות וערב ראש השנה, ובנימה רצינית יותר – מצאנו שאלה ממש דומה בתלמוד (תמיד ל"ב): "שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב: מן השמים לארץ רחוק יותר, או ממזרח למערב רחוק יותר? אמרו לו: ממזרח למערב רחוק יותר". והביאו ראיה, שהרי כשחמה במזרח, הכל מסתכלין בה, חמה במערב, הכל מסתכלין בה – סימן שהיא רחוקה. אבל כשהחמה באמצע הרקיע, אין הכל מסתכלין בה, מפני שהיא קרובה, ואורה חזק ומזיק לעיניים. ומכאן ראיה שהמרחק מקצה המזרח למערב רחוק מן המרחק שבין שמים וארץ. שכשהחמה במזרח ובמערב, הרי היא רחוקה הרבה יותר, ולכך אין אורה מרובה. אבל כשהיא בגובה הרקיע, אינה רחוקה כל כך, ולכן אורה מסנוור. "הוכחה" זו אינה עומדת במבחן המדע, כמובן.
ואילו חכמי ישראל אומרים: "זה וזה שווין הן. שנאמר (תהלים ק"ג): "כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו". ואם אחד מן השיעורים גדול מחברו – הרי היה המשורר מאחד את שני הפסוקים למשל אחד, בשיעור הגדול יותר. אך אם כן, ממשיכה הגמרא ושואלת לדעת חכמי ישראל, מדוע אמנם אין החמה מסנוורת בבוקר ובערב, כפי שקורה בצהריים? זאת משום שערפלי האוויר הסמוכים לארץ מאפילים ומכהים את עוצמתה. גם במבחן הזמן, דעת חכמי ישראל עולה בקנה אחד עם תפיסת המדע המתקדם על מרחבי היקום האינסופיים.
והרי זה בא ללמד ונמצא למד. הוי אומר: חסדי ה', רחמיו המרובים וסליחתו, הם אינסופיים. תמיד. וכפי שהשמש מאירה בכל תוקפה, גם בשקיעה ובזריחה ממש כמו בצהריים, כך היא גם אהבת ה' אלינו. וכמו שנאמר: "ערב ובוקר וצהריים – הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך". וגם אם לפעמים, בשלבים של דעיכה או של התחלות חדשות (זריחה, שקיעה) נדמה שהאור חלש, רחוק מאיתנו – זוהי טעות אופטית: "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר, כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" (תהלים קל"ט).
"קראוהו בהיותו קרוב – אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים". האם זה משום שבשאר הימים הוא רחוק, חלילה? בשום אופן לא! "קרוב ה' לכל קוראיו" – תמיד! ומתוך כך מתברר שאפשרית קרבה עמוקה עוד יותר – בתוכנו פנימה. הוא מצדו קרוב ונוכח תמיד בשווה, ואנו מצדנו זוכים לשעת כושר בימי רצון של עשרת ימי תשובה, להיפתח בלבנו ובדעתנו לקרבתו התמידית והאינסופית.
להדרכה ועצה: amirduman@gmail.com
