יסמין ודוב (שמות בדויים), הגיעו אלי לאחר 40 שנות נישואין.
יסמין החלה לדבר: "תשמעי, אין ביני לבין בעלי כלום, חוץ מאשר כעס עליו, על שהוא חי את חייו ולא משתתף בקשיים שלי. אני בכלל לא יודעת מה אני עושה איתו בבית. אנחנו כבר קרובים לפנסיה ואני ממש פוחדת מכך שנישאר בבית, כשאנחנו כל כך רחוקים רגשית זמ"ז…"
"אני לא יודע מה היא רוצה ממני. מהרגע שאני חוזר מהעבודה הביתה, היא מתלוננת ומאשימה אותי שאני לא מספיק עוזר בבית ועוד ועוד, כאילו אני עובד אצלה ואני חייב להתנהג כפי שהיא רוצה. אני לא מסכים איתה והיא כועסת יותר ויותר, אז אני שותק, כדי לא להוסיף אש וגם על השתיקה שלי היא מתפוצצת. אני רוצה שהיא תתנהג אלי בכבוד…"
הבנתי מהמשך דבריהם שהם חיים בשותפות עסקית בלבד, ללא קשר רגשי נשמתי. פרנסה, גידול ילדים, השקעה בעבודה המקצועית וכן הלאה. אמרתי להם שניכר מדבריהם שהם שותפים בעשייה טכנית, כשהמיוחדות האישיותית של כל אחד מהם, אינה באה לידי ביטוי ביניהם. "בזכות ההשקעה שלכם בפרנסה ובילדים, השותפות העסקית שלכם חשובה ומוצלחת, כי היא בסיס שעליו יוצרים שותפות רגשית…". "נכון", הוא אמר. "יש לנו בית, מכונית ואפילו חסכונות." "נכון, הוא ממש צודק. רק שאהבה אין בינינו בכלל."
"האהבה נוצרת ומתפתחת, ע"י שותפות רגשית שיש בה שיתוף בחוויות החיים. איך כל אחד מרגיש עם מה שקורה עם כל ילד ומה קורה בעבודה. מה הרגשות והמסקנות שאתם חווים ממאורעות חייכם. כל אחד שם לב ומעריך את השני על מסירותכם. שניכם מכבדים זא"ז, יוצרים קשר רגשי במשך היום, ע"י מחמאות הדדיות, מתרגשים זמ"ז ומקדישים זמן לאינטימיות שיש בה קרבה, משחק והנאה הדדית…"
הם הביטו בי במבט תמה. "במשך הנישואין, בכלל לא היה כלום ממה שאת מדברת. אף פעם לא חשבנו על זה. או בגלל שלא ראינו התנהגות כזאת אצל ההורים שלנו, או בגלל שאנחנו כ"כ עסוקים במה שהגדרת כשותפות עסקית ולא נותר לנו זמן, כוח וסבלנות בשביל רגשות… נראה לך שבגיל שלנו, הגיוני שזה יקרה?!" אמר דוב כלא מבין ולא מאמין לדברי. "כנראה שאת מלמדת כך את הזוגות הצעירים. בזמנו, בכלל לא לימדו אותנו ואני לא מאמינה שבגיל הזה, יש סיכוי לשינויים כמו שאת מדברת…", הוסיפה יסמין בייאוש.
"בכל זאת, מכיוון שהגעתם אלי, אני מאמינה שאתם מרגישים החמצה בחיים ושבסתר ליבכם, מקננת תקווה לזוגיות יפה ומרגשת. כי הנשמה חסרה את המזון הנפשי שאליו היא כמהה ומייחלת. נכון שלאחר שנים רבות של הרגלים לא רצויים ושכל אחד חי את חייו בנפרדות, השינוי קשה יותר, אך אינו בלתי אפשרי. הכעסים והתלונות הם ביטוי לכך שאתם זקוקים לקשר רגשי. אלא שעדיין אינכם יודעים כיצד ליצור קשר רגשי חיובי.
כדי ליצור קשר רגשי כפי שתיארתי, ניישם בכל פגישה קשר רגשי, התואם את יכולת ההכלה של כל אחד מכם ויהיה צורך בתרגול במשך כל השבוע. כל עוד הנר, נשמת האדם דולקת, אפשר לתקן. הרי לשם כך אנו חיים ולשם כך הגעתם אלי. קשה לכם להאמין שהשינוי אפשרי, מהאופק שאתם רואים עכשיו. יחד עם זאת, עם כל שינוי קטן, תפגשו אופק אחר וכך תאמינו שתוכלו להגביה עוף ולהגיע לגובה ולעומק רגשי שאליו אתם מייחלים. הלמידה, ההתנסות והתרגול בפגישות הבאות, יכינו אתכם לשהייה נעימה בביתכם, כאשר תצאו לפנסיה. האמינו ותצליחו בעז"ה.
פרשת השבוע, מספרת לנו על חידוש הברית, בין ה' לישראל שכרת ה' איתנו במעמד הר סיני. נלמד מכך שניתן לחדש את הברית גם בין איש לאשה שהתקדשו זל"ז במעמד החופה, עם תקוות גדולות שלא התממשו, ובחידוש ברית הנישואין ניתן לממש זוגיות רגשית חדשה.
