בכל מערכת חברתית מאורגנת, חובה שתהיה מערכת משפט ומערכת אכיפת החוק. שאם לא כן, "איש את רעהו חיים בלעו". כפי שהתורה מצווה בפרשתנו: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך…".
לא כן בנישואין! בחיי החברה, המטרה היא סדר חברתי ולכן יש צורך בשופטים ושוטרים. בנישואין המטרה היא: חיבור נשמתי. לכן, גם צדק צדק תרדוף, שייך לחברה. אבל בנישואין, מי שרודף צדק, ייתכן שיהיה צודק, אך הצדק הזה, הוא מחיצה שמפרידה בן בני הזוג, כך שחיבור נשמתי לא יקרה.
למה אני כותבת על כך?
כי אני פוגשת זוגות רבים מידי ששופטים זה את זה, מי בגלוי ומי בסתר. כך שגם מצב כזה, מהווה חיץ בין בני הזוג והחיבור שהוא מטרת הנישואין, מהם והלאה.
לשפוט את השני, מגיע ממקום מאד טבעי.
לכל אחד יש עולם אמונות וערכים שעליהם גדל והם נראים לו כבסיס הגיוני שאין עליו עוררין. כך כאשר בן/בת הזוג, אומרים דברים שונים או מנוגדים, מתערער עולמו של השומע, ומרגיש התנגדות לקבל את הדברים, מפרש את דברי השני כהתעלמות ממנו, או כהתנגדות (שהרי זו תמונת מראה) והשלב הבא, אחרי שהוא "בטוח" בפרשנות, זה הזמן לשפוט אותו כ: חסר אחריות, עושה כנגדי, מאשים, לא אכפת לו ממני, רואה רק את עצמו וכן הלאה. עכשיו המחיצה ביניהם כל כך עבה, עד שהם מרגישים רחוקים, פגועים, עצובים ואפילו… ל"ע אויבים.
אם ברורה לבני הזוג מטרת נישואיהם שהיא חיבור נפשי, רגשי ונשמתי וזו מטרה שתהיה לנגד עיניהם תמיד, הם ישאלו את עצמם: האם מה שקורה עכשיו מביא לחיבור? האם הפרשנות והשפיטה שלי, מקרבת בינינו"?
אם זה לא מקרב ואנחנו לוקחים אחריות אישית על המטרה להתקרב ולהתחבר, ובכל זאת, מרגיז אותי, קשה לי, בא לי להוכיח, לבקר, לכעוס, זה הזמן לבדוק את עצמי:
מי אמר שמה שאני חושב/ת, באמת נכון? אולי יש עוד אפשרויות מחשבה שלא רק שאינן סותרות אלא מרחיבות את הראייה שלי וארוויח מכך?
האם אפשר להגיב רק ממה שאני רואה על פני השטח? אולי קדם למצב הזה משהו שלא ראיתי, לא ידעתי או לא חשבתי עליו?
אז כדאי שאשאל ואברר, מה גרם לתגובה הספציפית הזאת?
הרי כל אחד מאיתנו, רוצה לחיות בזוגיות מאושרת ובכל זאת, נוצר מחסום בינינו.
כשנדבר עליו, נוכל גם לבטל אותו. ע"י כך נרחיב את העולם הפנימי האישי וגם הזוגי.
קשר זוגי, הוא קשר אינטימי בין שני בני הזוג ורק בין שניהם, ולכן הוא קשר של חיבור. הם שייכים זל"ז מבחינה נשמתית, ועבודת הנישואין היא לחשוף את הקשר הזה יותר ויותר.
קשר חברתי לעומת זאת, מעצם היותו במרחב של חברה ומדינה, מחייב סדרי גבולות של שיפוט ומשטר. זוגות שמחילים כלל זה גם על זוגיות, מוצאים את עצמם במלחמת שליטה, קביעה, "הורדת ידיים" והחיבור הנשמתי מתרחק.
גם לעם ישראל יש חיבור נשמתי, עוד ממעמד הר סיני, "כאיש אחד בלב אחד". כדי להגיע לאחדות זו, יש צורך שיהיו שופטים ושוטרים במרחב הציבורי ומאידך, אם חלקים בחברה ישפטו זא"ז לפי ראות עיניהם, לא נגיע לחיבור לאומי, אלא לפירוד, כפי שאנו רואים היום.
זוגיות, היא מרחב פרטי, אינטימי. בני הזוג מחליטים ביחד מהם גבולות הזוגיות שלהם, מה מחבר ביניהם, מה נכון להם באופן פרטי, בהתאם לתכונותיהם וכן הלאה.
אם בני זוג יבחרו לצאת משיפוטיות והאשמות וישימו לנגד עיניהם את החיבור הזוגי כמטרה עליונה, מובטח להם שעם כל הקשיים, הם יהיו מאושרים.
נסו זאת במשך חודש ימים, בשאיפה להתמיד בכך, ועדכנו אותי בתוצאות החיוביות שבוודאי יגיעו.
התגובות החיוביות שלכם, יעזרו לאלה שמתקשים לחיות כך.
בהצלחה.
