כשרות נכנסה אלי לחדר, ראיתי אותה עטופה בעצב. נראה היה שהיא מרגישה שהחיים כבדים עליה… חיכיתי לה.
"אני לא יכולה יותר עם החיים האלה. קשה לי. מרגישה שהכול עלי. אין לי תמיכה מבעלי. הוא עסוק בעבודה שלו ונראה לי שהוא גם מוסיף לעצמו עבודה, רק לא להיות בבית. איך אני יכולה להתמודד לבד עם שבעה ילדים כששניים מהם, איך קוראים לזה היום… מאתגרים. איזו שפה יפה שלא עוזרת בכלל להתמודד עם מה שיש…" הוסיפה באירוניה ונאנחה.
"מה את מבקשת ממני?" שאלתי.
"אני לא יודעת. אני אומללה ואבודה. תני לי קצה חוט שאוכל להתחיל להתרומם…"
היא המשיכה לתאר עד כמה בעלה חסר לב כלפיה וכועס על הילדים. אבל בחוץ אמרה, הוא אהוב ומוערך. "הלוואי שהייתי יכולה להרשות לעצמי לעשות מה שבא לי כמוהו. אבל אני לא יכולה. כשאני בוכה וצועקת ודורשת עזרה, הוא עונה ברוגע: תגידי מה את רוצה, מה שתבחרי מקובל עלי ועוד. מה שהכי מרגיז אותי שהוא אומר לי: תעזרי לעצמך. את מבינה עד לאן זה מגיע? אם אני נשואה לו, לא ברור שהוא חייב לעזור לי ולדאוג לי שארגיש יותר טוב?"
………………………….
כבר מהפגישה הראשונה ובהמשך הפגישות, התברר שרות תלותית מאד. היא "זורקת" את הקשיים שלה על בעלה, מתוך גישה שכנשואים, הוא חייב להציל אותה ולפתור את קשייה.
בעלה שהגיע לפגישות הבאות נראה מתוסכל, על שאינו מצליח לרצות אותה. "כל מה שאני עושה, יש לה טענות ואני מרגיש שהיא נטל עלי. היא לא יודעת מה היא רוצה והיא לא עצמאית. אני אובד עצות."
מה גורם לבני זוג להיות תלותיים?
- חוסר ערך עצמי – כשיש הרגשה שכל מה שאעשה לא טוב, ופחד לטעות.
עלול להיגרם מהזנחה רגשית, עקב הערות וביקורות מהילדות, עקב טראומה שנוצרה בה כבושה, האשמה וכד'.
- חוסר התמודדות מעודף פינוק – פינוק, הוא מתן שירותים מיותרים.
כשיש הורה משימתי שרוצה שדברים יתבצעו על פי דרכו, אין לו בדרך כלל סבלנות ללמד את הילד כיצד להתמודד במצב כזה או אחר, ועושה את הדברים במקומו. כבני זוג, הם מצפים שימשיכו לעשות במקומם, כי ככה התרגלו או כי אינם יודעים מה לעשות וכיצד.
- תפיסת עולם מערבית – ה"אני" במרכז ו"אם הוא עוזר ומפנק, סימן שהוא אוהב אותי".
זו תרבות שאדם למד שמגיע לו לקבל, והאהבה נבחנת ונמדדת על פי קריטריון הקבלה.
יש בתרבות זו גם סיפורי האהבה שהנתינה בזוגיות היא חד סטרית, והיא מצד הגבר.
בתורת ישראל, הגבר אכן מעניק ומשפיע. האשה מקבלת מעבדת ומעניקה, לעיתים בכפליים. כי אהבת אמת ניכרת בנתינה הדדית.
את הבירור הנ"ל, עשינו בפגישות. רות למדה כיצד לברר לעצמה מהם רצונותיה. היא בתהליכי גמילה מתלות אובססיבית, בכיוון להתמודדות מעצימה, עצמאות ונתינה הדדית.
לעומת זאת, בעלה, שלא ידע שותפות זוגית מהי, למד ובחר, מתוך הכרח לקשר זוגי בריא, לשאת בעול יחד איתה, מבלי לעשות במקומה, אלא למענה.
בפרשה זו, הקב"ה נותן לנו, גם את החיים והטוב וגם את המוות והרע. מי שחי מתוך הכרח, ממילא חייו אינם חיים. הוא מצווה אותנו לחיות בטוב מתוך בחירה – כי אין אפשרות טובה ממנה!
אין לנו ברירה, אלא לבחור בחיים. הכרחי לבחור בחיים. האם יש כאן סתירה? ממש לא! כשאדם בוחר לחיות את החיים ולא מרגיש קרבן של החיים, הוא מרוויח גם את תחושת הבחירה וגם את החיים הטובים שמאתגרים ולא בהכרח קלים.
כלל זה, חשוב בחיים בכלל ובנישואין על אחת כמה וכמה, כי קיימת תלות הדדית ביו איש ואשתו ובין בני המשפחה.
