אלונה הגיעה אלי והתיישבה בכורסא בכבדות. "אני יוצאת מדעתי. לא מסוגלת יותר לסבול את בעלי, עם ההתנהגויות שלו. אני מרגישה שאני חיה בג'ונגל ולא בבית אנושי."
עודדתי אותה להמשיך ולהוציא את מר ליבה. "תראי, בעלי הוא אדם טוב, לב זהב. הוא גם מאד יצירתי, אבל קשה לי לחיות עם הקפיצות שלו. הוא מתחיל משהו ולא גומר, אני מבקשת ממנו לעשות משהו והוא אומר בסדר ושוכח. הוא משאיר מגרות ודלתות ארונות פתוחים ושוכח לסגור. לא פעם קיבלתי מכה בראש בגלל זה. הוא מצטער שזה קורה ואני מרגישה שזה לא בשליטתו, וזה מה שקשה לי יותר. כי ככה אין סיכוי לשינוי. איך יוצאים מזה אם בכלל?"
לפי התיאורים שלך, לבעלך יש קשיי קשב וריכוז. אכן, יש לו רצונות וכוונות טובות ואת צודקת, זה באמת לא בשליטתו. אלונה עצרה אותי. "אז מה, נועדתי לסבול? אלה החיים שאמשיך לסבול? אוסיף ואומר לך שיש לנו גם שני ילדים אנרגטים כמוהו… כמה אני יכולה…?
יש אפשרויות לשינוי לטובה, אם כי לא בדרך ובקצב שאולי את מצפה. זה ייקח זמן. צריך להכיר את התופעה. יש גם פתרונות תרופתיים, וכל מקרה לגופו. לעת עתה, נדבר על "עזרה ראשונה" בלבד, כדי שתצאי מכאן, עם ידיעה שניתן לשפר.
כדי שתרגישי טוב יותר, כדאי לך לתת את מירב תשומת ליבך לטוב ליבו ולתכונות החיוביות שלו. אנשים עם קשיי קשב וריכוז, אנרגטים ברמות שונות. במוחם יש כמה רעיונות באותו זמן, כך שהם קופצים מדבר לדבר ולכן לא מסיימים מטלה עד הסוף. מצד שני הם יכולים להספיק הרבה דברים בזמן קצר.
הם רגישים מאוד ולכן גם פגיעים מאד. חלק מכך נוצר בילדות, כשקיבלו הערות רבות מההורים ו/או מהגננות ומהמורים על כך שאינם יושבים במנוחה, מה שיוצר הערכה עצמית נמוכה. כל הערה וכעס עליהם, מקבע את היחס השלילי לעצמם ועלול להוביל לייאוש מעצמם ומהסביבה. מתוך כך, במצבי קצה, הם נוטים להתפרצויות, לאימפולסיביות ואף לאגרסיביות.
מכיוון שכך, קיימים בזוגיות מצבים בלתי נמנעים שיש בהם מתחים, תסכולים, כעסים וקונפליקטים שגם הופכים למריבות.
הידיעה שהוא אדם טוב ורגיש ובכל זאת מגיע למצבים כאלה, עוזרת לך להפנים שההתנהגויות שלו, אינם נגדך. ההפך. הוא, כמו כל גבר בריא, היה רוצה שתהיי מאושרת בזכותו.
אז מה עושים (על רגל אחת):
תשאלי אותו, מה יעזור לו לזכור לבצע את מה שביקשת (כשהוא מסכים לבקשתך כמובן).
כשאת מצרפת את הידיעה שיש לו קשיים, יחד עם רצון טוב כלפייך ויש הסכמה הדדית לתזכורת כלשהי, התזכורת תוכל להיאמר באופן ענייני ונינוח ולא מכעס ועצבים.
לדוגמא:
-"מה יעזור לך לזכור לפנות את הניירת שלך מעל השולחן, כדי שנערוך אותו לכבוד שבת?" (הוא אומר מיום רביעי שהוא כבר מפנה, והיום כבר שישי בבוקר.)
-"תגידי לי כשאת רוצה עכשיו לערוך את השולחן".
-"ואם תגיד לי 'רגע' ותקפוץ לעשות משהו אחר, גם כשאגיד לך?"
-"תבואי אלי ותגידי לי שסיכמנו ואת רוצה עכשיו שאפנה. גם לא תהיה לי ברירה וגם אשמח שאני עומד בהבטחתי."
כשאתם יוצרים ביניכם תזכורות, הוא מתרגל את המוח ומתרגל להתנהלות אחרת ואת לומדת להיות סבלנית יותר, כך ששניכם תרוויחו מהקשיים.
