שאלה
יש לי הרבה מחשבות שליליות ביני לבין עצמי שבעלי בכלל לא מודע אליהם. הוא חושב שהכל טוב. סליחה שאני כל כך פסימית. אבל זה מה שאני מרגישה.
כשהתחתנתי עם בעלי, הערצתי אותו ואמרתי לו שזכיתי בבחור המושלם. הייתי מאושרת.
אני רוצה להמשיך ולהרגיש שבעלי הוא הכי טוב מכולם, אבל בהתמודדויות בחיים, אני רואה שהוא לא באמת כזה.
בזמן האחרון, אני תוהה ביני לבין עצמי, איך לא ראיתי אז את החולשות שלו. אני מאוכזבת. מתגנבת מחשבה שאולי טעיתי בבחירה שלי ואיך נמשיך את החיים…? אבל יש לנו ילד מתוק והוא לא צריך לסבול. בקיצור, אני ממש מבולבלת.
תשובה
מחשבות שליליות מעין אלה נמצאות אצל הרבה זוגות, גברים ונשים כאחד, אולי לא בעוצמה שאת כותבת. למחשבות בעוצמות כאלה מגיעים כאשר לא מדברים עליהן, אז עסוקים בהן ברוב שעות היום והלילה. סביר להניח שרוב המחשבות הן פרי דימיון פסימי שהולך וגדל למימדים לא ריאליים.
מתוך מה שכתבת, ניכר שהמבט הפנימי שלך נוטה אל החוסר בכלל וכלפי בעלך בפרט. מבט כזה יוצר אצל שניכם אווירה שלילית וחבל, כי אפשר אחרת.
להתבונן על היש או על האין – זו בחירה מושכלת. מי שרואה את החיובי בשני אז גם מה שנראה כשלילי משתפר לאין ערוך.
לכן כדאי לך לראות את החיובי שבך ובבעלך (ובאחרים) מתוך בחירה, להאמין שיש הרבה חיובי, כמו שיש בך ובאחרים.
את יכולה לבחור להאמין ולהרגיש שאישך, הוא המושלם בשבילך. כשתאמיני בכך שה' שלח לך אותו, כי הוא המדויק כעת בשבילך, תיווכחי לדעת שאת נבנית בזכותו, בניגוד לתפיסה המערבית הבנויה על האינטרס לקבל ונמנעת מהתמודדויות עם קשיים.
עוד כתבת שאת לא משתפת את בעלך במחשבותייך השליליות. ייתכן כדבריך שאולי הוא חושב שהכול טוב. אך חשוב שתדעי שהאנרגיה שלך עוברת גם ללא מילים. ייתכן שהוא מרגיש שמשהו לא נעים ולא ברור, ומסיבותיו הוא, הוא אינו פונה לשתף, כמו שאת אינך משתפת.
סגנון חיים כזה שאין בו שיתוף מחשבתי ורגשי בין בני זוג, הוא שיקוף שהזוגיות הזו היא טכנית/עסקית וחסר החיבור ללב. כי כשהלב המשותף פועם, מתוך השיתוף והיחד הזוגי, אז עולה האור החיובי (שיוצא מבין שני הכרובים) ומחייה ומאיר את השניים באהבה.
אני משערת שעומס החיים, טיפול בצורכי הילד, עבודה, לימודים, חששות עקב המצב הבטחוני, הפער בין מה שציפית שיקרה בחיי נישואין לבין מה שקורה בפועל ועוד ועוד, גורמים לך להרגיש מאוכזבת ואולי לצפות שבעלך ייקח אחריות על אושרך בזוגיות, כשיהיה מושלם.
אני מזמינה אותך, לבחור באחריות אישית על אושרך:
- לראות בעצמך ובבעלך את החיובי ולשמוח בכל הטוב שיש לכם.
- להרגיש בכל עשייה טכנית, את הבנייה הנפשית
- לקבל את החסרונות שיש בכם, בהבנה ובחמלה.
- לשתף במחשבות וברגשות, ממקום של שותפות רגשית.
בפרשת בהעלותך, כשהכהן מדליק את המנורה בתוך המקדש הוא מאיר את כל עם ישראל. גם אנחנו ככוהנים שאחראים על בית המקדש הזוגי, כשמדליקים את נר ה' נשמת האדם, באור חיובי נשמתי, גם אנחנו עולים ומתעלים לדרגות של אהבה ושמחה.
מתוך כך, גם את ובעלך תתעלו ותאירו את מקדש חייכם ותוסיפו אור בכלל ישראל.