"אני אוהבת את בעלי ומכירה אותו כל כך טוב, כך שאף אחד לא יספר לי סיפורים עליו. לא אמא שלו שמצדיקה אותו וגם לא החברים שגומרים עליו את ההלל… אני מצפה שכאן בפגישה, לפחות שאת תביני אותי ותאמיני לי…"
כך פתחה לאה את הפגישה. "את בטח שואלת למה באתי בלעדיו? כבר היינו אצל כמה יועצים והם מושפעים מהעדינות והדיבור הנעים שלו ואז לא מקשיבים לי באמת…"
"אני איתך, אני קשובה לך", אמרתי.
"תראי, היינו חברים הרבה זמן. לכן אני אומרת לך שאני מכירה אותו מצוין. הוא באמת נעים הליכות וכולם אוהבים אותו. זה גם מה שמשך אותי אליו…"
"ומה משך אותו אלייך?"
"אה, זה ברור. כי אני אנרגטית, שמחה, פעילה ויוזמת. זה היה מאד נחמד בתחילת הנישואין. אבל במשך השנים שכבר יש ילדים והמון מטלות, אני מוצאת את עצמי מתמודדת כמעט לבד. הוא בקושי זז ואני מתעצבנת. בסוף אומרים עלי שאני הקשוחה והעצבנית והוא מסכן ממני. זה ממש מרתיח אותי…."
לאה בכתה ואני המתנתי לה.
"את מרגישה שנטל המשפחה באחריותך בלבד?"
" כן, בדיוק. זה מה שאני מרגישה. תודה שאת מבינה אותי…"
לאה ראתה את המציאות ביניהם מנקודת מבטה בלבד. כאשר חיים בזוגיות, חובה לראות גם את נקודת מבטו ובכך יכלה להרחיב את עולמה. זה נקרא: "הרחבת האני".
"אם בעלך היה כאן, מה הוא היה אומר עכשיו?" היא חשבה זמן מה ואז ענתה:
"שאני בוחרת לעשות הכול ואח"כ מתלוננת שהוא לא עושה כמוני. אבל אני לא יכולה לחכות לקצב שלו. זה משגע אותי."
"כשנכנסת אמרת שאת מכירה אותו יותר טוב מכולם. את רוצה לספר לי?"
"כן בטח. בשביל זה באתי. תראי, כל מה שהוא רוצה שרק יחמיאו לו. לכן הוא כל כך נחמד. אולי אני לא מחמיאה לו כמו שהוא רוצה ולכן הוא לא יוזם עזרה. עד שהוא עושה משהו שאני אחמיא לו? מה, אני צריכה להלל ולשבח על דבר קטן שעשה? מה, הוא ילד קטן?…"
"ייתכן שהוא רוצה מחמאות. מה עוד יכול להיות שהוא רוצה? בואי נחשוב על אפשרויות נוספות."
" על זה לא חשבתי אף פעם. אני לא יודעת."
" תתבונני רגע מהצד על שניכם. מה קורה בזוגיות של הזוג הזה?"
לאחר התבוננות ארוכה היא אמרה בשקט: "הוא מרגיש שאני לא מכבדת ולא מעריכה אותו".
"את רוצה לומר לו משהו?"
"כן. קשה לי שאתה לא יוזם ורק נחמד כל הזמן ואני נחשבת לרעה."
"מה הוא עונה לך?"
"את מחליטה עלי ולא נותנת לי מקום. אני לא רוצה לריב איתך, כי אני באמת אוהב אותך…".
כעת לאה נשברה והחלה לבכות. לאחר שתיקה ארוכה אמרה: "הייתי בטוחה שמרוב שאני אוהבת אותו, אני יודעת עליו הכול. אולי בגלל זה התקשיתי לכבד אותו. עכשיו אני שמה לב שבכלל לא שאלתי אותו איך הוא מרגיש איתי… הוא באמת אדם מקסים. אני מבינה שאני צריכה לבדוק אם זה בכלל נכון מה שאני חושבת עליו…"
זו הייתה תפנית משמעותית בחייה של לאה שבוודאי תשפיע הלאה גם על הזוגיות שלהם.
בימי ספירת העומר, מתו תלמידי ר' עקיבא, על שלא נהגו כבוד זה בזה. והרי הם היו אוהבים זה את זה, כי "ואהבת לרעך כמוך", יצא מבית מדרשו של ר' עקיבא. אז כיצד זה שלא נהגו כבוד זב"ז, עד שקיבלו עונש מוות?
חשוב להבחין בין אהבה לבין כבוד. באהבה ישנו חיבור, עד כדי טשטוש הגבולות. בכבוד – יש נבדלות, יש לתת מקום לנוכחות האישית.
נבין מכך שכאשר אוהבים מאד, לעיתים ייתכן מצב שמרגישים שכבר יודעים הכול על השני ומרשים לעצמם להחליט על חשבונו, (כמו שקרה ללאה עם בעלה), כי הגבולות ביניהם היטשטשו. כשאוהבים ועם זאת נותנים לשני נוכחות וכבוד כאדם נבדל ושונה, מגלים עולם פנימי אחר ומקבלים את הנבדלות באהבה. באופן כזה, האהבה תהיה עמוקה ונצחית.
