הדסה וצחי, הגיעו אלי כשפניהם נפולות. שניהם נראו עצובים ובמידת מה, ניכר על פניהם כעס ואכזבה, גם ללא מילים. שיקפתי להם, את מה שראיתי על פניהם. החיוך הקטנטן, אישר את הרגשתי. אמרתי שעל הפנים משתקף הַפְּנים, המחשבות ותפיסות העולם. הצבעתי על הכיתוב שעל הקיר בחדר: “כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.”
“אז מה אפשר לעשות, זה לא נשלט. זה מה שאני מרגישה ואני לא יודעת ולא רוצה להעמיד פנים כאילו הכל בסדר ולחייך.” אמרה הדסה.
“אני אומר לה שהיא משפיעה באווירה הזאת עלי. ביקשתי אין ספור פעמים שתחייך אפילו סתם, במיוחד כשאני מגיע הביתה. הבטחתי לה שבזכות חיוך והארת פנים יהיה לי כוח לשמוע את כל הטענות שלה. היא לא מסכימה. היא אומרת שלא צריך לשקר והכנות חשובה לה…”
“ואתה תמיד מחייך אלי? אתה יודע איך אתה נראה כשאתה מגיע הביתה מהעבודה? למה אתה לא עושה את מה שאתה דורש ממני!…”
…………………………………………
מהן הסיבות האפשריות שמקשות על בני זוג להאיר פנים?
- ציפיות מבן/בת הזוג שאינן מבוטאות, כי “זה צריך להיות ברור לך מה אני מצפה…”.
- ציפיות שנאמרות במפורש ועדיין לא מתמלאות.
- החמצת פנים מודעת – כשיש טענות כלפי בן/בת הזוג. “כשהוא יראה את הפנים שלי, אולי סוף סוף ישים לב אלי / יבין שאני כועסת / יזכור את מה שהבטיח” וכו’. ויש גם כאלה שזו דרכם “להעניש” ו/או להכאיב ,לתסכל את בן הזוג, כי “מה שקורה לא לפי טעמי ורצוני…”
- החמצת פנים לא מודעת – כשבד”כ, חסרה שמחה פנימית.
- כאשר בני הזוג מתקבלים כמובנים מאליהם. קיימת תפיסה מוטעית שלאחר החתונה אפשר לדרוש מבני הזוג למלא את רצונם. אני מזכירה להם שבנישואין רוצים לאהוב ולהיות נאהבים, מציאות שעשויה להתרחש מתוך בחירה ורצון ולא בדרישה ובכפייה ולא מתוך תלות.
הקושי בהארת פנים שכולל את הנ”ל, הוא הרצון לקבל מהזולת. לבחון, להתבונן בזכוכית מגדלת על מה שחסר ולא קיבלנו, ולדרוש, גם אם זה על חשבון השני. לא מתוך רוע חלילה, אלא מתוך השקפת עולם מערבית שבדרך כלל לא מודעים אליה.
זוגיות מוארת, היא זוגיות שיש בה נתינה הדדית, מתוך רצון להיטיב.
- יש בה נתינת חשיבות וחן זל”ז בהתייחסות לצלם אלוקים .
- יש בה השפעה הדדית ומתוך כך, גם קבלה הדדית. בבחינת: “אני לדודי ודודי לי”, ו”דודי לי ואני לו”.
- לדעת ש”אין הדבר תלוי, אלא בי“. מי שחולם על מציאות חיובית מסוימת שייצור אותה, מבלי לצפות ולהיות מושפע מהשני (עד כמה שניתן). לדוגמא: האיש מצפה שאשתו תקבל את פניו במאור פנים. שיתכונן לכך שכאשר ייכנס הביתה, יאיר פנים לאשתו, יתעניין בה ויראה לה עד כמה התגעגע ושמח לראותה. במשך הזמן, זו תהיה פעולה של הארת פנים הדדית.
- לבטא רצון במפורש, להגיע להסכמה וליצור את הרצון בשיתוף פעולה.
- שמחה פנימית, יוצרת הארת פנים. כדי להיות בשמחה, חשוב להתבונן בכל הטוב שיש בכלל ובבן/בת הזוג בפרט ולהודות לה’ בפה מלא וגם לבן/בת הזוג. “עין טובה היא היכולת לראות את הגן הצבעוני, מבלי לראות את השער החלוד המוביל אליו” (הרב אריאל).
- לעבוד על שמחה פנימית. “לב שמח ייטיב פנים” (משלי טו, יג). זו עבודה אישית ואפשר גם זוגית, מתוך שיתוף פעולה ורצון להיטיב זל”ז. בעבודה זו, בוחרים במודע להתבונן בטוב הקיים עם האתגרים, ומתוך כך הפנים מאירות. (אפשר גם לשמוח בהתמודדות עם אתגרים.)
- ללמד זכות – הרי ודאי בני הזוג רוצים לחיות באושר ולעשות טוב, אלא שיש חסמים טכניים, נפשיים, רגשיים. נברר אותם מתוך התעניינות ותמיכה, בתחושה של שותפות. נתבונן במבט מעמיק על פנים האישיות המיוחדת, עם כל המורכבות. זוהי בעיקר מטרת הזוגיות: להתחבר ולהתאחד, על ידי הכרה הדדית עמוקה.
- בהארת פנים, בחיוך, גם אם הוא מלאכותי, קיימת כנות, כי ביסודה של הנשמה האלוקית הטהורה, קיים אור אלוקי בתוכנו. ככל שנאמין בכך, החיוך יהיה יותר ויותר מכל הלב, וכך יתחברו הלבבות ויאירו זל”ז, בבחינת: “כי נר ה’ נשמת אדם” (משלי כ, כז).
בימי החנוכה הללו, כשהנרות דולקים בשיא החושך, כשיש מלחמה של האור והטוב בחושך וברוע, כל הארת פנים בין איש לאשה תוסיף אחדות בעם ישראל, ועל ידי כך נהיה שותפים בניצחון הפיזי והרוחני של עם ישראל.
