מצוות הסוכה היא זכר לענני הכבוד. ויש להעמיק בנושא העננים בתורה. מצד אחד נאמר: "סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה"[1], והכוונה שהעננים חוסמים את התפילות מלעלות. כך מצאנו אצל רבא שלא היה גוזר תענית לתפילת הציבור ביום המעונן[2], מכיוון שהעננים הם לא סימן טוב לתפילה. ומצד שני – דרך הענן נגלה ה'. כפי שנאמר: "וַיֵּ֤רֶד ה' בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם"[3], ועוד. כל הדיבור של ה' אל משה רבינו היה דרך הענן, דבר המעיד על התגלות, שהיא טובה רבה. והתשובה לסתירה זו, שכאשר התנועה באה מצידנו, בתפילה, מלמטה למעלה, איננו רוצים מחסומים, כעננים שיעצרו בעד תפילתנו. וכאשר יש התגלות של הקב"ה, מלמעלה למטה, אנו זקוקים לגילוי הענן כדי שלא נישרף באהבתו ונישאר חיים. ומכאן במצוות הסוכה – שנאמר עליה "בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי"[4], אנו זוכים לגילוי של חיבוק מהקב"ה בסוכה ונשארים חיים, זכר לענני הכבוד, שאפשרו לנו לחיות בעולם רוחני בתוך העולם הזה. גם הניסים שהיו בענני הכבוד, יצרו מציאות שלא קשורה לסובב אותה; העננים היו מיישרים את הדרך, ואת האזור הנמוך היה הענן מגביה, ואת ההרים היה הענן משפיל, ולא הזיק להם השמש במדבר ולא נחש ועקרב, בזכות העננים[5]. ומכאן מובן למה צל הסוכה הוא צל האמונה, כי הוא מבטא את האפשרות לחיות בעולם הזה עם כל הקשיים והמשברים. עם אמונה יהיה לך כוח לצלוח את הדרך, ולא להרגיש את הבוֹרוֹת ואת עליית ההרים, כעננים שהיו לישראל במדבר. ויש לשאול כיצד הסוכה מגלה את עוצמת האמונה?
המפרשים גילו לאורך הדורות את הצדדים הרבים של צל האמונה שבסוכה.
תחילה התייחסו לזמן חג הסוכות, זמן האסיף, אסיפת גרן ויקב. היה חשש שמרוב כל השפע שיש לבעל היבול ישכח את ה', לכן ציווה לישב בסוכה. ועל ידי זה ישים לליבו אחריתו וסופו, כעובר אורח ללון; שהסוכה היא כנגד ימי חייו של האדם, וימי חיינו שבעים שנה, ובהם האדם אוסף רכוש כחג האסיף. ובאמת אין לאדם מאומה מרכושו, ולא יאבד את חייו כצל עובר, אלא ייקח צל שיוצר נצח, הוא צל הסוכה היוצרת משמעות. הסוכה נעשית מיצירת התנובה של הצומח ולכן מפסולת הגורן עושים את הסכך, כדי לא לשקוע בחומריות. בנוסף, לפני הכניסה לסוכה בכל יום, הסדר הנכון הוא לעמוד מבחוץ ולהזמין את האושפיזין פנימה[6]. וזהו הסדר לכל פגישה עם הוויית החומר, כפי שאנו מברכים תחילה לפני אכילה. וכן הזמנת האושפיזין היא החיבור הנכון למציאות, ללמד שלפני כל התחלה עליך להכניס קדושה, וכך יהיה בסיס קיים. כך בלימוד התורה בחנוכת הבית לפני הכניסה, והקידושין שלפני החיבור בין איש לאשה, ומעשרות לכהן לפני האכילה וכו'.
נקודה שנייה של ענן האמונה במצוות הסוכה היא גילוי האחדות, שהרי הסוכה היא זכר לענני כבוד אשר הקיפו את כל ישראל ונשאו אותם כאילו כולם כאיש אחד. וזהו שרמזו רבותינו זכרונם לברכה על מה שכתוב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל יוצאים בסוכה אחת דהיינו לרמוז על ענין האחדות". וביחס לעמנו האחדות נתנה לעם ישראל כח לעבור את הקשיים הגדולים ביותר בהסטוריה מכוח אחדותם, והעדרה גרם לחורבן וגלות, שנאמר: "תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת"[7].
ונקודה שלישית היא זמן בניין הסוכה; לפי הגר"א זה הזמן שהתחילו לעסוק בבניין המשכן – ט"ו בתשרי. ואז עם ישראל קיבל את ענני הכבוד, כי למחרת יוהכ"פ ירד מרע"ה מן ההר, והיו מביאים אליו נדבה בבוקר בבוקר. שני ימים רמוזים כאן, והם י"ב וי"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכמי לב ממשה את הזהב, ובט"ו בו התחילו בבניין המשכן, ואז חזרו ענני הכבוד. מכך נלמד שבמילוי תפקידנו ההיסטורי של בניין בית ה', כלפי העולם, אנו מקבלים את העננים שנותנים לנו דרך אמונה – למה חזרנו לארץ, הפרחנו את השממה, והנצח היא ירושלים "כסא כבוד מרום מראשון בית מקדשנו"[8]. ומכל אלה מובן שיש כמה סוגי עננים: יש עננים שהם ערפל, המקשים את ראיית המציאות, "סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה". ויש עננים שהם ענני כבוד, כעמוד ענן לפני המחנה, שנותנים לנו כיוון וחוזק ובהירות, שהיא צל האמונה. ואז נוכל לעבור את כל האתגרים, כמעשה העננים במדבר, "כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה "[9].
[1] איכה פרק ג פסוק מד
[2] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב
[3] שמות פרק לד פסוק ה
[4] שיר השירים פרק ב פסוק ג
[5] שכל טוב (בובר) שמות פרק יג
[6] זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג עמוד ב
[7] תהלים פרק לא פסוק כא
[8] ירמיהו יז יב
[9] ישעיהו פרק מ פסוק ד
