כאשר אנו ממקדים את היכולת שלנו להיות במודעות מתמדת לכפילות של “פנים וחוץ” שבה עסקנו בעבר, אנו מגיעים בטבעיות ליסוד הבא של האמונה החיה: העין הטובה. המושג “עין טובה” מוכר מאוד כמידה טובה, כ”דרך טובה שידבק בה האדם” (אבות ב, ט), גם בין אדם לחברו וגם בין אדם לבוראו. אולם אנו נרחיב בנושא העין הטובה בהקשר האמוני, שמשלים את הממד המוסרי ומרחיב אותו מאוד.
האם עין טובה היא המלצה לשיפור מצב הרוח? האם היא עצה פסיכולוגית להתמקד בטוב? גם אם הייתה זו האמת, כבר היו בה רווח ותועלת גדולים. אך לאמיתו של דבר, העין הטובה מקורה גבוה הרבה יותר, היא אלוקית.
נשוב ונחזור לשורש המושג “אמונה חיה”: מקור החיים הוא הבורא, והוא המחדש את חיי המציאות כולה וגם את החיים הפרטיים שלנו, בכל עת. ההכרה בכך אומרת לנו שני דברים חשובים ולא קשים להבנה:
האחד – הקב”ה הוא “טוב לכול ורחמיו על כל מעשיו”, ולכן כשאמרנו ‘חיים’, אמרנו ‘טוב’. בכל פגישה שהיא חלק מהחיים שלנו, בכל נקודת זמן, אירוע ומקום, ישנה – בוודאות גמורה – השפעת חיים וטובה. למה? כי אבינו שבשמים תמיד נמצא ומחייה. וגם אם לא נראה כך באופן גלוי – לא נורא, מסתבר שהטוב טמון עמוק יותר, פנימה יותר, ועבודת ה”פנים וחוץ” תוכל לפתוח אותנו כלפיו, בעזרת ה’.
הדבר השני הוא שהחיים שלנו, האמונה שלנו וההכרה שלנו, מוגדרים כ”חיים של עין טובה”, כברירת מחדל. עין טובה היא “מצב הצבירה” הבסיסי שלנו. למה? כיוון שהיא המשך ישיר של אמונתו ורצונו בנו בפרט, ובעולם כולו בכלל. כלומר: אנו חיים? אנו מאמינים? (כן, כן!) הוי אומר: אנו בעלי עין טובה טבעית. כל שינוי ממצב זה הוא חולשה ויציאה מסדר הבריאה והבריאות. לכן מתבקש כל כך שהכרת העין הטובה שלנו תתפוס את המקום הטבעי הראוי לה, בחזית הבקשה שלנו “לחיות אמונה”.
אנחנו חיים כי ה’ הוא מקור החיים, והוא העניק לנו חיים.
אנו מאמינים כי ה’ מאמין בנו, והאמונה היא המשך ישיר של האמון העליון.
ואנו בעלי עין טובה כי אצל הבורא יתברך, חיים-אמונה-טוב הם אחדות מהותית, שנמשכת בנו.
ההסתכלות בעין טובה וחיפוש נקודת האור בתוך כל מפגש, שוב ושוב, הם פעולות של הקשבה, של זיהוי המקור האלוקי הפועם בכל חלק של חיים שאנו חווים, ובכל כוח חיים שמתעורר אצלנו. בתוך כל הבליל העצום של “חומר וצורה”, של הַרגשות לא מפוענחות ומקרים אינספור המאיימים להטביע את ההכרה שלנו בחדגוניות מחד גיסא, או צבעוניות מרעישה ומסיחת דעת מאידך גיסא, אנו מתאמצים לחיות אמונה, לזהות את העיקר ולהתמקד בו, לראות את דבר ה’ הפונה אלינו מתוך הערפל. העין הטובה היא מפתח מופלא, משום שהיא מכוונת מראש אל העיקר, כמו מצפן פנימי שמכוון את הציפורים הנודדות בחזרה לבסיסן בשלום.
להרחבה והעמקה: פרקי “העין הטובה” בספר “האמונה החיה”, מאת הרב זאב קרוב ז”ל
שאלות ותגובות: amirduman@gmail.com
