“התמקצעות” אמונית – כיצד?
בתהליך המעבר מאמונה “רגילה” ל”אמונה חיה”, יש שני חלקים עיקריים, שכל אחד מהם מורכב משלושה יסודות: חלק ראשון בונה אצלנו את ההקשבה לדבר ה’, וחלק שני מיועד להניע אותנו לפעולה הרצויה. הנה הם לפנינו:
קבוצת מחוללי התודעה – פנים וחוץ, עין טובה, אחדות.
קבוצת מחוללי המפעל – תיקון עולם, עצמיות, מלאות.
נהפוך את הכותרות הללו לשאלות שעלינו לשאול את עצמנו שוב ושוב, בכל מצב. נתחיל בשאלות בניית התודעה:
פנים וחוץ – האם אנחנו בפנים או בחוץ? האם מה שתופס את הקשב שלנו ותשומת ליבנו הוא הופעה חיצונית כלשהי, או עצם הדבר?
עין טובה – האם אנחנו יכולים לראות את הטוב כאן, או שמא אנו מתקשים בראיית הטוב האלוקי המופיע כאן?
אחדות – האם ברור לנו שהתופעה או המאורע והנושא שאנו מתייחסים אליו הוא חלק בלתי נפרד מהתמונה האלוקית השלמה?
נעבור לשאלות מקבוצת מחוללי המפעל:
תיקון עולם – האם כוונתנו לפעול לטובת תיקון העולם, או לטובת עצמנו?
עצמיות – האם בגשתנו לפעולה אנחנו מביאים את עצמנו לשם? האם המעשה הזה הוא חלק ממני, מהמקום שלי, מהרצון שלי, האם אני הוא זה שנפגש פה עם הקב”ה? אולי אני פועל רק מתוך הרגל ששולט בי?
מלאות – האם כולי כאן? האם אני מלא שמחה וגבורה במעשה הזה? איך אני עושה זאת באופן הטוב ביותר?
השאלות הללו הן באמת יותר מ”שאלות”. הן בעצם קביעוֺת. אמיתוׄת. הן אמיתת המציאות והנוכחות האלוקית בעולמו, ובחיים.
כי ה’ איננו חיצוני חלילה, אלא בעומקם של הדברים, ורק מכוח זה יש ערך להופעה החיצונית.
ה’ הוא הטוב ומטיב לכול, והכול לטובה.
ה’ אחד והכול נובע מאחדותו ושב אליה.
כי ה’ חפץ בתיקון עולמו והשלמתו תמיד, והכול מוביל לשם.
ה’ אינו בורא עולם כלאחר יד אלא עם כל עצמותו האינסופית, מתוך כוונה ואחריות.
ה’ נותן את כל תשומת ליבו לבריותיו, בשפע חיים אינסופי ומלא, שמח במעשיו ואוהב אותם.
האם התכונות האלוקיות הללו מופיעות גם בנו? כשאנו מחליטים להתקדם לעבר התשובה “כן!”, אנחנו פשוט חוזרים לעצמנו, פוגשים את הקב”ה שבמציאות, ובעצמנו.
זו איננה טקטיקה להתמודדות עם המציאות, או להשגת דבקות. זו המציאות ממש, אין באמת דרך אחרת לחיות אותה. פשוט צריך לדעת שאכן כך המצב (ולהתגבר על האשליה שהמציאות והחיים הם רק “נתון גולמי וסתמי כלשהו” ושנוכל לתת להם פרשנות או משמעות כרצוננו), להבין היטב מדוע (כי החיים והמציאות נשארים תמיד “שלו”, ואין להם אפשרות אחרת “להיות”), ולפעול בהתאם לכך (כי זה מה שנקרא “לחיות”, כלומר “לחיות אמונה”).
“לחיות אמונה” אינו עוסק בקשר בינינו לבין העולם, אלא בקשר שבין הקב”ה ועולמו, ובפרט בינו לבינינו.
מי שחי באמונה אינו מתחיל בשאלה: במה אני מאמין? אלא: במה הקב”ה מאמין? וביתר דיוק: במה הקב”ה מאמין בי? ואז הכול נעשה פשוט יותר. אני נעשה איתן ויציב יותר מצד אחד, וגמיש ופתוח יותר לשינויים שיבואו בחיים מצד שני.
להרחבה והעמקה: ספר “האמונה החיה” מאת הרב זאב קרוב ז”ל
שאלות ותגובות: [email protected]
