שו”ת “פנים וחוץ”
אמונה חיה היא מפגש, התוועדות של חיבה, ולא רק הבנה או הרגשה של ערכים.
שאלה: היכן מתרחשת האמונה החיה?
תשובה: לא רק בלב, או במוח, אלא בכל מרחב החיים, בכל כוחות הנפש, בכל ממדי המציאות של קיומנו: בחיבור שבין הגוף לנפש ולרוח, ביחסים שלנו עם בני הזוג, המשפחה, הקהילה, וההיסטוריה, בחושים, בפליאה ובסקרנות הטבעית, בהתמודדות המורכבת עם הצלחות או כישלונות, ברצון ובדמיון, ועוד.
שאלה: איך זה יתכן? הרי כמעט לכל מה שנכתב לעיל אין בכלל מילים שניתן לבטא באופן בהיר! איזה “תוכן אמוני” יש להרגשה שלי כשארבעה עשר נהגים ‘גונבים’ אותי בפנייה העמוסה ימינה? איזה “עיקרון אמוני” בא לידי ביטוי כשאני תוהה אם המקצוע שבחרתי בכלל מתאים לי, וכל הדאגות שזה מסב לי? או כשלילד לא טוב בבית הספר, ואנחנו כהורים מבולבלים לא פחות ממנו ומנסים להבין איך לעזור לו, ולפחות לא לקלקל עוד יותר?
תשובה: שאלה מצוינת. אך בואו נשים לב, שניתן להפוך את השאלה מקושי ומבוכה, לתביעה פנימית לשינוי: איך זה יתכן שכשאני יוצא לכביש אני ‘מאפסן’ את הקשר שלי עם הקב”ה יחד עם הקשר של התפילין, בארון? האם סביר בעיניי שהאיכפתיות של הבורא כלפיי אזלה בדיוק כשאני מרגיש אבוד קצת בחיים? האם ההורות והזוגיות שלי אינם אינטרס אלוקי, עוד לפני שהם חשובים גם לי? ודאי שכן! משום כך ברור שהכיוון הוא שונה: ה’ יתברך מבקש לפגוש אותנו בכל תחום ונושא, ולחדש בנו את כוחות החיים שבאים לידי ביטוי במצבים ובהקשרים הללו בדיוק.
שאלה: למה? לפעמים זה ממש לא ברור ולא נעים!
תשובה: כל החיים שלנו כיחידים וכעם, בכל פרטי החיים וקורותיהם, הם ביטוי לאמונה שלו בנו. הם המשך טבעי לאמון ולאהבה שהוא רוחש לנו, והם המתנה המתמשכת והמתחדשת בכל רגע, שהוא מעניק לנו. מי יודע יותר טוב ממנו מהי הברכה הנחוצה לנו בכל שלב? מהו השפע הגשמי או הרוחני, הנפשי או המוסרי שיגדיל אותנו? לצורך זה הוא מבקש לפגוש אותנו, באופן מסוים ומדויק, שבו יבואו לידי ביטוי כוחות החיים שנוכל להתחדש בהם. למשל, כשהוא מאמין שטוב לנו להתחזק במידת הסבלנות, הוא יעניק לנו ‘ניסיון’, ש’ימתח’ קצת את ‘שרירי’ הסיבולת שלנו, ויאתגר אותנו – לשם חידושם, כדי לרענן את כוח הסבלנות שבנו ולהצמיח אותו יותר.
האמונה שלו שפוגשת אותנו בכל סיטואציה, הופכת לאמונה שלנו בו – גם ללא מילים: במעשים, מחוות, רגשות ותובנות, שמביעים את חידוש החיים שחווינו. היסוד הראשון בחשיבותו בדרך למימוש האמונה החיה, הוא “פנים וחוץ”, כלומר היכולת לעצור את ההרגל השטחי ולשאול את עצמנו: ‘מה באמת עומד מאחורי הדברים העוברים עלינו? מהי המתנה שאולי מסתתרת מתחת לפני השטח?’
ועכשיו למעשה: בחרו לכם חמישה אירועים שעברתם היום. הכל ‘נחשב’, לאו דווקא משהו גרנדיוזי. תארו בקיצור את הסיפור החיצוני, ואז נסו לבדוק מה יתכן שמחכה לכם ‘בפנים’. אין תשובה ‘לא נכונה’ – הניצחון טמון בהרגל החדש: להביט פנימה: “וירא ה’ כי סר לראות”.
ניפגש כאן שוב אחרי שבוע של תרגול – ונבדוק מה השתנה.
להרחבה: ספר “האמונה החיה” מאת הרב זאב קרוב, פרקי ה”פנים וחוץ”.
מוזמנים לכתוב, לשאול ולהגיב: amirduman@gmail.com
