למה תעמוד ב”חוץ”?
“האמונה היא מפגש” – לימד הרב זאב קרוב. לא רק אסופת רעיונות או “סל ערכים”, וגם לא רק חוויה רגשית או אינטלקטואלית. אמונה חיה היא פגישה עובדתית, חיבור מתמיד בין הבורא שמאמין בנו, ובכך מחדש את קיומנו בכל עת, לבין כל נברא. כל נברא מאמין – ראשית כל – בעצם קיומו, כי ‘להיות קיים’ משמעו ‘להיות נוכח בפגישה’. ומכאן והלאה האמונה הולכת ומתגלה ויוצאת לפועל בשלל גוונים, לפי כוחות החיים והמשימות של כל יצור. בתור בני אדם, יש לנו שכל, רגש ודמיון, תודעה ויכולות מעשיות, כישרונות ונטיות, יש לנו זהות אישית, לאומית והיסטורית – ובכולם תתבטא האמונה שלנו. מדוע? כי בכל אלה פגש אותנו הבורא כשעלה ברצונו לתת בנו נשמת חיים. ואף יותר מזה – בכולם אנו ממשיכים להיפגש איתו ועם טובו ואמונתו בנו, בכל שלב מחדש.
החיים שלנו וכל מה שכלול בהם, כוחות החיים וקורות החיים, הם תמיד הופעה של האמונה האינסופית של בורא עולם בנו, בכל אחד ואחד, ובכולנו כאחד יחד. לכן ברור, וגם משמח מאוד לדעת שהמפגש עם ה’ יתברך הוא “סיפור המסגרת” שלנו. הסיפור כולו מתרחש בעולמו של הבורא, וכולו מתאר אמונה ואמון הדדי. רבש”ע “מופיע לפגישה” תמיד, ללא עיכובים או חולשות, כמובן. כאמור, גם אנו נוכחים בה, בעצם קיומנו, בלי תלות בהבנה או הכרה. אך הרי הקב”ה באהבתו נתן לנו כוחות חיים של הכרה ותפיסה, ולכן ברור שהוא מעוניין שניפגש איתו גם באמצעותם, ובכך נגלה את האמונה החיה גם בהם.
האם עלינו ‘לנחש’ או ‘להמציא’ בעצמנו את האמונה האישית שלנו? נכון יותר לומר שכדאי לנו לפתח את האמונה שנוכחת בנו, אמונה שמקורה ב’התייצבות’ שלו למפגש: באותו אופן שהוא בוחר להופיע ולהעניק לנו כוחות חיים חדשים – כך גם אנו מתבקשים להביא לידי ביטוי את עצמנו. וכאשר נשים לב, נראה שיש מכנה משותף מיוחד מאוד לפגישות הללו, גם אם הן משתנות מאוד בפרטים: הנושא הוא – “פנים וחוץ”.
הקב”ה תמיד מופיע ומגלה את רצונו, מידותיו ומעשיו באופן כפול, כביכול: חיצוניות כלשהי, שמכסה על משהו פנימי יותר שהוא גם אמיתי ומשמעותי יותר. אפילו שמו יתברך הוא כזה: “לא כפי שאני נכתב אני נקרא”, הביטוי בפה מסתיר כוונה עליונה שאינה מתגלה בצורה חיצונית. ועוד אמרו חז”ל: “מה הנשמה יושבת בחדרי חדרים, אף הקב”ה יושב בחדרי חדרים”. כמובן, ה’ אחד ושמו אחד, וכל ההופעות מקורן אחד. אך עבורנו הגילוי הוא לא פשוט. כיצד נבחין במה שהוסתר? כיצד נחשוף את הכוונה העמוקה יותר?
התשובה היא: ננסה להקשיב ולהרגיל את עצמנו. לפני שננסה להחליט מהי ‘הכוונה האמיתית’, נזכיר לעצמנו ללא הרף, שלעולם אין הדברים כפי שהם נראים במבט ראשון. האמת תמיד נמצאת מתחת לפני השטח והשטחיות. הבורא מתגלה כך דווקא כדי לגדל אותנו, לדחוף אותנו למצוא את החיים המתוקים והחזקים יותר, ולא להמשיך לדבוק במוכר ובטפל. פיתוח הסקרנות והשאלה העצמית: ‘מה בעצם הסיפור פה?’ חייב להפוך להרגל הבסיסי ביותר שלנו. למען האמת, זה לא חדש לנו. כולנו היינו כאלה – בילדותנו. ההתבגרות גבתה מחיר, שבו העולם החיצוני הנוצץ (או האפרורי) תופס את מירב הקשב הפנימי שלנו, ומשכיח את הנוכחות האלוקית הצפונה. משימת חיינו הראשונית היא להשיב לעצמנו את טבעיות הפגישה עם ה”פנים”, מבעד ל”חוץ”.
להרחבה: ספר “האמונה החיה” מאת הרב זאב קרוב ז”ל. הוצ’ ידיעות ספרים
מוזמנים לכתוב, לשאול ולהגיב: amirduman@gmail.com
