פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

דף הבית > > סדרי הופעת הקדושה – לפרשת אחרי מות – קדושים | הרב אהד קרקובר

סדרי הופעת הקדושה – לפרשת אחרי מות – קדושים | הרב אהד קרקובר

סיכום השיעור השבועי של הרב אהד קרקובר בפרשת השבוע והמועדים

סדרי הופעת הקדושה[1]

 

“אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן”

בתחילת פרשת אחרי מות אנו מוצאים שני קשיים בפשט המקראות. תחילת הפרשה עוסקת בכניסת כהן גדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים, ויש להבין מה ראתה התורה להזכיר עניין זה כאן? מדוע דיני יום הכיפורים מופיעים כעת, לאחר דיני טומאה וטהרה ויחד עם פרשת עריות וענייני הקדושה האישית – פרשת קדושים ופירוט המצוות שבה? נראה היה לומר כי ראוי להזכיר פרשייה זו בפרשת אמור יחד עם פרשת הרגלים.

בנוסף, יש מקום לעיין מדוע התורה מזכירה כאן פרשה הקשורה ל”אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן” (ויקרא טז א)? מות בני אהרון היה בפרשת שמיני, ולאחר שהתורה דיברה בעניינים אחרים כעת היא מזכירה פרשה הקשורה למותם. הרמב”ן אומר שפרשה זו נאמרה למחרת היום בו מתו בני אהרון וזוהי ראייתו לכך שהתורה היא כסדרה:

“כי מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות, ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ד’. והקרוב, שהיו שתי המצוות האלה ביום המחרת למיתתם, כי בו ביום אונן היה, ואין רוח הקודש שורה מתוך עצבות, ואזהרת היין הדיבור לאהרון היה, ובאותו היום היתה גם זאת המצוה למשה… ועל דעתי, כל התורה כסדר, שכל המקומות אשר בהם יאחר המוקדם יפרש בו, כגון “וַיְדַבֵּר ד’ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי” (ויקרא כה א) בספר הזה, וכגון “וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן” (במדבר ז א) בספר השני, וכיוצא בהן, ולכך אמר בכאן “אחרי מות”, להודיע כי היה זה אחר מותם מיד”.

עם זאת, עדיין השאלה במקומה עומדת. מדוע כעת התורה הזכירה פרשיה שנאמרה אחרי מות שני בני אהרון? אלא נראה לומר, שעוד לא הבנו את הסוגיה של מות בני אהרון. דהיינו, מיתתם אינה פרשה פרטית, אלא היא שייכת לליבו של ספר ויקרא.

ספר ויקרא – ספר הקדושה

ספר ויקרא מופיע לאחר ההקדמה של ספרי בראשית-שמות ולפני ספרי במדבר-דברים, המתארים את ההליכה אל ארץ ישראל. כעת אנו עוסקים בספר ויקרא, שהוא ספר הקדושה של עם ישראל. ויש להבין מהי קדושה?

נדב ואביהו ביטאו תשוקה גדולה ועצומה לקב”ה. הם גילו בחייהם אש של תשוקה נלהבת להידבק בד’, פלאי פלאות. דבקות כה גדולה שהם נשרפו. בכך הם מבטאים כשל בהבנת המושג קדושה, לא זו הדרך. לכן, אין מדובר כאן בסוגיה פרטית מסוימת אלא זוהי סוגיה ליבית ומכוננת של הספר, ולאחריה התורה מתחילה לברר אט-אט את הסוגיה: מה זאת קדושה?

הבדלה תחילה

הדבר הראשון שהתורה מבארת בפרשת שמיני הוא עניין מאכלות אסורות, והתורה מזכירה פסוק חשוב: “לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל” (ויקרא יא מז). אחד החטאים שיוחסו לנדב ואביהו, והוא עולה מפשטי המקראות, הוא שכרות. השכרות גורמת לפגיעה ביכולת ההבדלה. השיכור רואה רק דבר אחד וקשה לו לעשות הבחנות, מכיוון שהיין גורם לבלבול ולטשטוש ההבחנה.

נדב ואביהו ביקשו קדושה של שכרון. קדושה של שכרון היא שאיפה גדולה מאוד, כי השכרון מלהיב ולא משאיר מקום לשום דבר אחר. אך קדושה זו יכולה לבוא בסוף, לפניה צריך הבדלה. “להבדיל בין הטמא ובין הטהור” כהכנה וכתנאי לקדושה.

הקדושה בעם ישראל איננה אקסטזה ורגש חזק, אלא היא ההידמות לבורא. וכיוון שהוא טהור כך אנו צריכים לפרוש מהטומאה ומהשפלות. הקדושה אינה רק רצון ושאיפות גדולות, אלא כדי להיות קדוש יש לעבור תהליך רציני ומשמעותי והדבר הבסיסי הוא ההבדלה. לכן לעומת שתויי יין, המחשבה שאפשר לבוא בפשטות וללא הקדמות, מופיעות כעת הפרשיות של מאכלות אסורות והבדלת הטומאות, הבונות בנו את ההכרה להיבדל מהכיעור והשפלות.

סדר הכניסה אל הקודש – היראה והתשובה

לאחר מכן מגיעים לתיקון החטא – סדרי הכניסה אל הקודש. זהו הנושא של הפרשה. נושא הפרשה אינו יום הכיפורים, אלא תיאור הכניסה אל הקודש וכיצד נכנסים אליו. רק בסוף הפרשה יש איזכור שיש לעשות את הסדר הזה “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ” (ויקרא טז כט), אך זה אינו הנושא העיקרי שלה.

יתרה מכך, אומר בעל הכתב והקבלה שמועה בשם הגר”א כי אהרון הכהן יכול להיכנס אל קודש הקודשים כל יום ולאו דווקא ביום הכיפורים (וכן מסביר המשך חכמה). כיצד ייכנס אהרון – “בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה” (ויקרא טז ג).

אך תחילה יש להבין את הפסוק שנאמר לפניו: “וַיֹּאמֶר ד’ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת” (שם ב). יש שני דרכים להבנת עניין ‘כי בענן אראה על הכפורת’. ניתן לומר כי ד’ אומר ‘כי דרכי להתגלות בענן על הכפורת’ ולכן אל תיכנס בכל עת אל הקודש – הענן שלי שם ולכן צריך יראה. אך נדב ואביהו מעוצם אהבתם פגמו ביראה: “כיון שראו אש חדשה, עמדו להוסיף אהבה על אהבה” (ספרא שמיני, מכילתא דמילואים לב).

לכן אומרת התורה שאהרון לא יבוא בכל עת אל הקודש כי ד’ נראה בענן על הכפורת (פירוש ראשון ברש”י). לאחר העיסוק בהבדלה בין הטמא ובין הטהור עלינו לדעת שהקב”ה נבדל ונישא מאיתנו, ודבר זה מתבטא בענן – הרוממות והשגב הא־להי. על כן יש צורך בהכנה ויראה, “הִכּוֹן לִקְרַאת אֱ־לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (עמוס ד יב) “שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱ־לֹהִים” (קהלת ד יז).

אולם, מדוע יש צורך ביראה? ד’ הוא תכלית הטוב ומדוע יש לשמור מרחק ולא לבוא בכל עת אל הקודש? לכן הפירוש השני של הפסוק “כי בענן אראה אל הכפורת” מבאר כי על ידי ענן הקטורת ניגשים אל הקודש (פירוש שני ברש”י וכן ברמב”ן); על ידי ההתכפרות וההיטהרות – תשובה. ד’ אינו מרומם בגלל הסמכות והמרות, אלא בגלל הרוממות, הטוהר, הטוב והצדק הא־להיים. באים אל ד’ בבושה ויראה כי “עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱ־לֹהֵיכֶם” (ישעיהו נט ב) ולכן ניגשים אל ד’ מתוך ענן התשובה, הבאה מתוך יראת רוממות; הכרת המרחק בינינו ובין הטוב והגודל והקודש הא־להי. ענן התשובה בא בגלל המסכים המבדילים בינינו ובין הבורא יתברך, שקורא אלינו ומזמין אותנו אך רק מתוך הכרת המשמעות של המפגש.

“בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ”

משמעות המפגש אינה תשוקה נלהבת, המבטלת מרחקים, אלא היא התקרבות של אמת מתוך תהליך אמיתי של התקרבות לד’ – התבדלות מהרע ותשובה עמוקה מעומקא דליבא. “בזאת יבוא אהרון אל הקודש”. לכן זוהי סוגיה מהותית בהבנת אופי הגישה והקשר בינינו ובין ריבונו של עולם, והיא שייכת לליבו של ספר ויקרא.

חז”ל אומרים “בזאת יבוא אהרון אל הקודש” – בזכות עשרה דברים “חבילות חבילות של מצוות יש בידו” (ויקרא רבה כא ו) שבכולם נאמר ‘זאת’. “בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ” (תהלים כז ג) – זאת זו השכינה. כדי לבוא אל ד’ צריך להיכנס דרך השער, “פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָ־הּ. זֶה הַשַּׁעַר לַד’ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ” (תהלים קיח כ). כדי שתהיה השראת שכינה וד’ ישכון בקרבנו אנו זקוקים לעבור דרך השער כדי שתהיה התאמה וזהות בינינו ובין ד’. ‘זאת’ הוא השער לד’, שערי הצדק המצדיקים את דרכנו בזכות עשרת הדברים המוזכרים במדרש (תורה, מילה, שבת, ירושלים, שבטים, יהודה, כנסת ישראל, תרומה, מעשרות וקורבנות). זה סוד ‘זאת’, שהוא אינו דבקות חיצונית של מילים או להט, אלא מהפכה אמיתית שמרימה את כל החיים אל הקשר הא־להי.

בין אדם לחברו במדרגות הקדושה

הפרשה השנייה היא פרשת קדושים. פרשה עמוסה במצוות והיא נראית כפרשה ללא סדר. תחילה כיבוד אב ואם ושבת, אחר כך קורבנות ומתנות עניים. אז מתחילים דיני חושן משפט כגון גניבה, כחש, שבועה לשקר, עושק, הלנת שכר, עשיית עוול במשפט ולאחר מכן חזרה לדיני אישות וקורבנות. אין זה סדר שאנו רגילים אליו, אלא סערה של ריבוי מצוות ללא נושא מוגדר.

נראה כי חלק גדול מהמצוות עוסקות בעניינים של בין אדם לחברו, והיה יותר מובן אם מצוות אלו היו מופיעות בפרשת משפטים, בו מסודרים עניינים רבים של בין אדם לחברו. מדוע הם מוזכרים דווקא כאן בתוך פרשות הקדושה והקרבה אל ד’.

אנו רואים כי התורה “הזדרזה” לעסוק במשפטים, טרם אזכור מצוות מהותיות וחשובות. הסברנו בפרשת משפטים את חשיבות המשפט הישראלי, המגלה את השכינה בארץ. אך באופן פשוט יש לומר שתחילה יש להסיר את החמס על מנת שתהיה חברה מתוקנת. לא ניתן להתחיל לבנות חברה מוסרית כאשר האנשים גונבים, מזיקים ולא מגלים אחריות האחד כלפי ממון חברו. עם ישראל הוא עם של עבדים, חייהם לא בידיהם והם לא בנו חברה מוסרית. בנוסף יש דברים רעים רבים הקורים בחברת עבדים, מחמת השעבוד וההכרח. הקב”ה רוצה להקים עם קדוש ולפני כן צריך להקים עם “נורמלי”, עם מוסרי שהולך בדרכי צדק, שאין יד איש ברעהו. לכן פרשת משפטים עוסקת תחילה בסידור החיצוני של החברה בדרכי צדק ויושר. ראינו את הסוד העמוק בעניין זה, אך באופן פשוט, בסדר בניין האומה, לפני שמתחילים לדבר גבוהה גבוהה בענייני קרבת ד’ יש לכבד תחילה את ממון חברך ולא להזיקו ולצערו.

בפרשת קדושים אנו פוגשים את ענייני בין אדם לחברו במדרגה אחרת לגמרי. אין מדובר בסידור חברתי, אלא זהו חלק מעבודת ד’ של האדם. אלו מדרגות עדינות, שבלעדיהן נמנעת הקרבה אל הבורא יתברך. קרבה לבורא אינה רק ריצה אליו, אלא היא הליכה בדרכיו – “הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום” (שבת קלג ב). זהו מהפך הלב, ההידמות הפנימית אליו במוחנו, ליבנו ומעשינו.

נכון כי מוזכרים בפרשתנו גניבה וכחש, אך יש גם כן דברים אחרים לחלוטין כגון “לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר” (ויקרא יט יח). האמירה המוסרית הפשוטה לא מבינה זאת – הוא לא הביא לי ולכן אני לא אביא לו. אך אף על פי כן עם ישראל אינו מתנהג באופן הזה. מדרגה זו אינה שייכת לחברה המתוקנת, אלא “לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ” – אהבת ישראל. כמו כן בעניין הלנת שכר, אין מדובר בתשלום שכיר בזמן, אלא “לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר” (שם יג). מבחינה מוסרית פשוטה אין בעיה, הרי ודאי שאשלם לשכיר, אך צריך לשלם מיד מצד המבט אל הלב. “בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ” (דברים כד טו), עלינו לדאוג לשכיר ולחשוב מה הוא יאכל בלילה. אין מדובר במדרגה פשוטה של צדק.

ודאי דברים אלה מובנים גם כן במצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”,(ויקרא יט יח), מצוה הפונה אל הלב. כן איסור רכילות ולשון הרע. על פי החוק המערבי אפשר לתבוע רק במקרה של הוצאת שם רע, אך אין בעיה בדיבור לשון הרע. אדרבה, הם סוברים כי זכות הציבור לדעת ואור השמש מחטא את הכתמים. אך התורה מצוה אותנו “לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ” (שם טז) – אין מדובר בצדק אלא באהבה וחיבור פנימי של נפשות ישראל אלו באלו. זוהי מדרגת הקדושה – בין אדם לחברו כמדרגת קדושה פנימית.

קול ילד בוכה

מסופר על האדמו”ר הזקן, שגר בביתו יחד עם בנו האדמו”ר האמצעי. האדמו”ר האמצעי הצטיין בכוחות התרכזות, העמקה ודביקות. בעת לימודו או תפילתו לא היה מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו פעם, בהיות אדמו”ר האמצעי שקוע בלימודו ובחדרו היתה עריסה ובה תינוק. נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו”ר האמצעי לא הרגיש בדבר. אולם, האדמו”ר הזקן אף שדירתו הייתה בקומה העליונה וגם הוא היה שקוע באותה שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלווה. גם בכך לא הרגיש האדמו”ר האמצעי, לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח האדמו”ר הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בענייני לימוד וכיוצא בזה עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.

כאשר אדם עולה למעלה הוא צריך להיות עוד יותר רגיש ועדין לבכי של תינוק למטה. עליה במדרגות קדושה צריכה להביא גם כן לעלייה בכל דבר עדין של בין אדם לחברו. כל עוול מכאיב לאדם הקדוש, הוא לא יכול לישון בשקט.

על כן, פרשתנו היא הלב של קדושת עם ישראל. אין הפרש בין אדם לחברו ובין אדם למקום – הכל באחדות אחת. הכל שייך לעבודה אחת של קרבת ד’ ולכן כל הפרשה בלולה, הכל קשור להליכה בדרכיו. הלב אינו החוויה החזקה והאקסטזית, אלא ההידמות. זה סוד הקדושה – קדושה כחיים של התאמה אל הנשגב. “קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי” (ויקרא יט ב), אתם בנים שלי ואתם צריכים להיות דומים לי וללכת בדרכיי. התאמת דרכינו אל דרכי ד’ העליונות.

סדר ההתכללות

פרשת קדושים מבארת עניין נוסף בסדר הקדושה של עם ישראל, המבליטה עוד יותר את ההבדל בין פרשת קדושים ובין פרשת משפטים. עניין זה קשור גם כן לערב יום העצמאות (העת בו נמסר השיעור). האדם אינו עולה אל ד’ לבדו, אלא קרבת ד’ היא של כלל ישראל. רק מתוך ההתכללות בכלל ישראל האדם יהיה קרוב אל ד’.

בפרשתנו יש פסוק קשה ליישום – “ואהבת לרעך כמוך”. הראשונים דנים כיצד אפשר לקיים פסוק זה, והרי חייך קודמים לחיי חברך. כיצד ניתן למדרגה כזו של ואהבת לרעך – כמוך? כדי להבין עניין זה צריך לראות את דברי הירושלמי. הירושלמי (נדרים לב א) מסביר את הפסוק “לא תקום ולא תטור” דרך משל שיד ימין פוגעת ביד שמאל, היעלה על הדעת שיד שמאל תפגע בה בחזרה? אם יד שמאל תזיק ליד ימין היא תזיק לעצמה. כך בקדושה כולנו אברים של הויה אחת.

יש צדק ויש קדושה. בצדק כל אחד לעצמו, אך בד בבד צריך להכיר באחר ולתת לו מקום. זוהי פרשת משפטים, הופעת עולם הצדק כעולם של ריבוי פרטים שכל אחד מכיר ומכבד את מקומו של אחר. הצדק הוא השער הראשוני, בחינת מוסר שהוא פרוזדור אל הטרקלין. והטרקלין הוא הקדושה – יסוד ההתכללות ולהרגיש שאנו אחד. אין אני ואתה, אנו עם אחד. הקדושה מתנשאת מעל ההיבדלות, להרגיש את האחר ואת ההתאחדות עימו. רק כך האדם מתייחד עם הקב”ה.

נדב ואביהו ביקשו קדושה פרטית של שיכרון וכנגד זה יש את ההבדלה. כן נכנסו גלויי ראש והורו הלכה בפני משה רבם וכנגד זה ראינו את עניין היראה. בנוסף, לא נטלו עצה זה מזה, כל אחד הלך בהארה הפרטית שלו וכנגדה אנו רואים את הסוגיה השלישית של ההתכללות. אל הקב”ה לא באים לבד, אלא כחלק מעם הקודש אותו אוהבים בכל לב.

זוהי מדרגה מאוד גבוהה, הקדושה היא הפסגה. הצדיקים והחסידים מוותרים בשביל האחר, אך הקדוש אינו מוותר על כלום מכיוון שהוא מרגיש שאין לו חיים אם לאחר חסר. ר’ אריה לוין לא הרגיש שהוא מוותר לאחרים, אם לאחר אין חיים כך לו אין חיים. זו הפסגה של הקדושה וההתאחדות של כל נשמות ישראל זה בזה וכולם יחד בקב”ה. פסגה זו מביאה ל’אהבת לרעך כמוך’, ‘לא תקום ולא תטור’, ‘לא תלך רכיל בעמך’, אין אלו מצוות של משפט חברתי אלא של אהבה וחיבור פנימי. זוהי מדרגה של בין אדם לחברו כעבודה עדינה – הכרת האופי של עבודת ד’ הבאה מתוך התכללות ישראל זה בזה.

לא נהגו כבוד זה בזה

בכך אנו מגיעים לימים בהם אנו נמצאים – ימי ספירת העומר. ימים אלו הם ימים של אבילות על מיתת תלמידי רבי עקיבא, שהייתה להם תורה בלי נהיגת כבוד זה בזה. והרי רבי עקיבא אמר ‘ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה’. תורה ללא אהבת ישראל, וללא חיבור ונהיגת כבוד זה בזה היא תורה שאין לה מקום וכל עולם התורה נעלם. כך עבודתנו בימים אלה היא עבודת ההתכללות, עד שנבוא כל ישראל יחד לתחתית ההר כאיש אחד בלב אחד.

עבודת ההתכללות היא עבודה מעניינת. השם משמואל שואל כיצד ייתכן שדווקא תלמידיו של רבי עקיבא פגמו בעניין של ‘ואהבת לרעך כמוך’ ומתו במגפה? ניתן לומר שאחרי המגפה רבי עקיבא היה שואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה. אך קשה לומר כך, הרי עניין זה הוא המהות של רבי עקיבא. אולי כי רבי עקיבא דיבר בעניין זה רבות אזי מידת הדין שלטה בהם. אם רבי עקיבא הוא מורך ורבך אתה נדרש לעדינות רבה באהבת ישראל. אומר השם משמואל שהם אהבו אחד את השני, אך לא כיבדו אחד את השני.

פעמים יש בחינות של אהבת ישראל שאנו באים ואומרים ‘כולנו עם אחד, למה לדבר על הבדלות’. הופעה של אחווה ללא שימת לב לכל נקודה ונקודה, לכל דבר ייחודי וצורך של כל אחד ואחד. אך הכבוד מכיר באחר ובשונה. לכל נקודה במארג יש צרכים אחרים ודעות אחרות, אין מדובר באחדות מטשטשת. לכן אהבת ישראל בוסרית הביאה לאהבה שטשטשה את המדרגות העצמיות השונות. אנו רוצים אחדות אמת, וזוהי עבודת ספירת העומר.

הופעת האחדות הכוללת במהלך ימי הספירה

אומרים שבליל הסדר כל האור האיר בבת אחת באחדות פשוטה אחת, ללא שום חילוק. אחרי הארה זו האור מסתלק ומתחילים להופיע הארות פרטיות רבות ודבר זה גורם להופעת דין. הדין מדגיש את הניגוד שיש בין אחד לשני. דרך משל תחילה הופיעו כל מידותיו של הקב”ה באחדות אחת. לאחר ההארה הראשונה מתחילות להופיע המידות בנפרד. כעת, כביכול, בא החסד ומתבונן על הגבורה ואומר ‘איזה קפדן, איזו הגבלה, איפה הלב הרחב? מדוע עליך לצמצם ולהגביל’? לעומתו באה הגבורה ואומרת ‘איזה טשטוש גבולות גורם החסד. כיצד אתה נותן כספים לכל אחד ואחד’? נוצר מתח עצום בין החסד ובין הגבורה. לכן ימים אלו הם ימי דין, כל לידה והיווצרות גורמת להופעה של איברים פרטיים, שכל אחד מייצג דבר אחר ולכן נוצר מתח גדול.

האם הפתרון הוא שהחסד יהיה פחות בעל חסד או שהגבורה תתמתן? הם לא מוכנים לכך, הרי אלו מידותיו של הקב”ה. אז איך ניתן ליצור התכללות בתוך הופעה כה חזקה של נקודות פרטיות?

מסביר האדמו”ר הזקן שתחילה החסד מופיע את חסדו ללא גבול, הוא נותן ונותן ונותן והוא רואה שזה לא עוזר. החסד מבין, מתוך עצמו, שיש צורך של חסד לצמצם את עצמו. כדי שיהיה טוב וחסד צריך שהמקבל יבנה את עצמו, ללא זה החסד גורם להפך החסד. לכן דווקא אם הוא יצמצם את עצמו אז יהיה חסד. כלומר, החסד מתחיל לעדן ולפתח את עצמו. הנקודה ההולכת ונבנית לכדי פרצוף ומידת החסד מפתחת את כוחותיה. כך החסד בסופו של דבר מוצאת את הגבורה שבחסד. כאשר היא מוצאת את הגבורה שבחסד היא מבינה כי הגבורה אינה מיותרת, שיש צורך בדין כדי שיהיה עולם של צדק. כאשר החסד מפתחת את עצמה היא מוצאת בה מקום לזולת ולאחר, אז נוצרת דבקות אמיתית.

כן הגבורה אומרת שהיא רוצה את הצדק בשביל הופעת הטוב. מה הטוב בצדק אם אין בו טוב? כך היא מופיעה את החסד שבגבורה. לכן, כאשר החסד מוצאת בתוכה את הגבורה שבחסד והגבורה מוצאת בתוכה את החסד שבגבורה אז נולדת הכרה שיש מי שיזכיר לי את הצדדים שאין בי. כך נוצר חיבור של אמת והתכללות של אמת.

זוהי הדרך ל’ואהבת לרעך כמוך’. אין מדובר במחיקת ההבדלים והייחוד האישי, אחדות מטשטשת בוסרית, אלא כמו אדם אורגני המכיר את הצורך באיברים שונים, שמהשוני שלהם הם בונים יחד אחדות אחת. אין מדובר בכבוד חיצוני, אלא האדם מבין שהוא צריך את השני כדי להעצים את אישיותו. הוא זקוק לשני כדי להיות הוא עצמו. זהו עומק של ואהבת לרעך כמוך המביא ל’ויחן שם ישראל כנגד ההר – כאיש אחד בלב אחד’. מהופעת האחדות העליונה של פסח אנו מגיעים אל הופעת האחדות

 

[1] עריכה: יונתן אידלסון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חדשים מהרב

שירת האזינו | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
שלושה ספרים נפתחים בראש השנה | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
כבוד ההורות – לפרשת כי תצא | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
מעמד ברית ערבות מואב – לפרשת כי תבוא | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
המלוכה והמשפט – לפרשת שופטים | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
דרך הר סיני – הר גרזים והר עיבל – לירושלים. – לפרשת ראה | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
ה’ שוכן בקרבך – לפרשת עקב | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
משה רבנו והכניסה לארץ – לפרשת ואתחנן | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
חומש דברים: “הואיל משה באר”. לפרשת דברים | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר
מלחמת מדין – פרשת מטות-מסעי | הרב אהד קרקובר
Shape-2
הרב אוהד קרקובר

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן