שרירים של אמונה
כדי שהאמונה שלנו תיעשה איכותית ובשלה יותר ויותר, היא זקוקה לעבור שני תהליכים: האחד – תהליך של בירור תבוני. מה כלול באמונה ובסעיפיה? מה יחשב לאמונות בוסריות ולא מפותחות מספיק? כשאנו אומרים, למשל: ‘שומר ה’ את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד’ – איך זה עולה בקנה אחד עם זיכרון השואה, ומלחמות ישראל? יש תשובות והסברים, וניתן ללמוד, להקשות ולתרץ, להביא מקורות פנימיים וחיצוניים, ובכך להתקדם על הציר של בירור האמונה. ללא תהליך מסוג זה, עלולה האמונה להיות פשטנית מדי, שבלונית ואף ילדותית. לאורך זמן היא תעמוד באתגרים שיקשו עליה שוב ושוב, והמענה שהיא תמצא עלול להיות לא מתאים, ולגבות מחיר במימדים שונים.
גם אם הציר הראשון יקבל טיפול ראוי, דרוש מסלול נוסף של תזונה אמונית. שימו לב, בכוונה דיברתי עד עכשיו בגוף שלישי על “האמונה”, ולא עלינו, המאמינים. מדוע? כדי להדגיש את הנקודה הזו בדיוק: גם אם יש לנו אמונה מפותחת ומושכלת, היא יכולה להישאר קניין חיצוני עבורנו, הישג נוסף בסל המוצרים המשובחים שאנו מקיפים בהם את עצמנו. אין ספק שאמונה כזו היא נכס חשוב לחיים, ומשפיעה עליהם רבות לטובה. אך מאחר שבתפיסתנו היא נותרת נפרדת מן “החיים” עצמם, עלול להיווצר פער נוסף, שונה מן הקודם שהזכרנו. אין זה פער תבוני, אלא קיומי: ‘אני מאמין באמונה שלמה -‘, אבל זה לא מהותי במיוחד עבורי, לא נוכח ובעל משקל משמעותי במרחבי החיים שלי, לא משהו שבלעדיו איני יכול לחיות את רוב חיי האישיים, המשפחתיים, העסקיים, התרבותיים.
במילים אחרות: האם ה’ בורא עולם ומנהיגו, מקור החיים שלנו בכל רגע נתון, שאנו יודעים בבירור על טובו ואהבתו אלינו – אכן נוכח בעולם שאנו חיים בו באופן שממלא אותנו חיות ותודעה? כשאנו מתהלכים ובוחרים, מתלבטים, חווים חוויות אישיות וכלליות – הוא שם? מובן שכן! אך השאלה איננה ‘האם זה נכון?’, אלא ‘עד כמה איכפת לנו וחשוב לנו שכל זה יהיה מולו, איתו?’ עד כמה כל חלקי החיים שלנו הם מפגש ודיאלוג מתמיד של אמון ואמונה בינו לבינינו?
למדנו יחד כבר שהשורש להתקדמות על הציר הזה, האמונה החיה, הוא בזכירה שבאמת אין צורך להמציא כלום, ולרכוש כלים כלשהם שאינם בידינו. רבש”ע כבר ברא אותנו קשורים אליו בקשר חיים מוחלט, וזו פשוט עובדה. “שרירי האמונה” שלנו קיימים, אך ללא שימוש ואימון הם נחלשים ונשכחים. וכמו בגוף – מתי אנו נזכרים בשרירים רדומים וחלושים? כאשר הם כואבים…
בנוגע לגוף, ידוע לכל שאין חובה להיכנס למשטר אימונים מפרך כדי להיות בריא. ההזדמנויות להפעיל את המערכות השונות קיימות בטבעם של החיים עצמם. צריך רק לחיות באופן טבעי ככל הניתן. וכך גם בחיי האמונה הטבעית: כל פינות החיים מזמנות לנו שטף בלתי פוסק של מפגשים מולידי חיים וכוחות חדשים של אמונה. הקב”ה מזמן אותנו להכיר ולחוות את האמונה שלו בנו ובחיינו בכל מצב ותפנית, ולתת בכך ביטוי מחודש לאמונתנו בו, חדשים לבקרים. אני מבטא אמונה בעמדי להתפלל ולברך, כמובן, אך גם בעמדי בתור או בפקק. היום למשל, יצא לי להאמין בתליית שתי מכונות כביסה, חוויה אמונית מיוחדת במינה… האם היתה זו חוויה מרוממת ומופלאה? אולי בכלל לא, אבל ההזדמנות שם, והיכולת קיימת בנו. עלינו להתאמן בלהאמין. כיצד? נמשיך יחד בגיליון הבא.
להרחבה והעמקה: ספר “האמונה החיה” מאת הרב זאב קרוב ז”ל
שאלות ותגובות: amirduman@gmail.com
