בפרק הקודם (“סימני אמונה” לעומת “טביעות עין אמונית”) סיימנו בניסיון להציב אלטרנטיבה לאמונה “סימנית” שלרוב באה מתוך מבט שיפוטי וחיצוני על היחס שבינינו לבין הבורא. ומהי החלופה המשמעותית ביותר לשיפוטיות? – החלופה היא קשב.
דמיינו לעצמכם “דייט” (מפגש שידוכין). אפשר לחוות אותו מבפנים, אך גם מבחוץ. אפשר שהוא יהיה חוויה של “איסוף סימנים”:
- ‘הוא מנסה להצחיק אותי. ועכשיו להחמיא. איזה רושם הוא מנסה לעשות?’;
- ‘היא משעממת אותי כבר חצי שעה. פעם שעברה היה יותר זורם. מה זה מוכיח?’
אבל למה לא להשתחרר מהקליפה השיפוטית ולהיות עצמנו? למה לא לתת אמון ולהיות לגמרי בתוך המפגש? זה יכול להישמע למשל כך:
- ‘אתה מנסה להצחיק אותי? כי זה לא בדיוק עובד… וואו, עכשיו אני מוחמאת! אבל יותר אל תביך אותי ככה…’;
- ‘יודעת מה? במקום שנשעמם את עצמנו בשיחות חולין, בואי נאתגר את עצמנו ב’מי זוכר יותר שמות של קרובי משפחה שלו עד דרגה חמישית’…
קשב הוא “טביעות עין”, משום שכאשר אני קשוב למפגש האלוקי, אינני עומד מן החוץ ודן על ה”אירוע” בראיות נסיבתיות. כשאנו קשובים, אנו בתוך המפגש, בדיאלוג, שותפים למפגש עצמו. ולכן, לעומת עולם האמונה ה”שיפוטי-סימני” בו השאלות שלי באות לברר “מה דעתי על כל העניין”, (כאילו אני עיתונאי-פרשן שמדווח לעצמי על החיים שלי…), בעולם הקשב העיקר הוא המפגש.
בהקשבה שלנו אנו נפתחים אל החיים והמציאות, ובכך מוצאים את מקומנו בתוכם, ולא רק מחווים עליהם דעה. ואם כך – מדוע לא ננהג כך גם בכל מפגש – “דייט” – שרבש”ע קובע איתנו?
כולנו יודעים שבאמת כל מה שנעשה איתנו – “מאת ה’ היתה זאת”. אבל כשנצייר לפנינו את הסכֵֵמה הבאה, נראה שעדיין נוכל למקם את עצמנו במגוון רמות של הזדהות עם אותה אמת:
- אירוע (מצב, תופעה, מידע חדש) כלשהו מתרחש, ואני מודע לכך. אך מעבר לכך, לא אני ולא רבש”ע נוכחים באירוע.
- אני גם מודע לכך שאירוע זה מתרחש ברצון ה’.
- אירוע זה מתרחש ברצון ה’ להביא חיים וטוב. זהו מידע חשוב, אבל עדיין כללי מאוד ולא אינטימי.
- אירוע זה מתרחש ברצון ה’ להביא לי חיים וטוב. ואם כך, זוהי ממש הזמנה למעורבות אישית של כל כוחות החיים שלי, באירוע.
ל”סולם” הנ”ל אני קורא בפשטות: סולם קרוב, על שם הרב זאב קרוב ז”ל שסדרה זו נכתבת בהשראתו, וגם משום שהוא מתאר באופן קצר וקולע את איכות “קרבת אלוקים” שלי ביחס לכל נושא בחיים. נוכל תמיד להיעזר בו כדי לשים לב אם אנו מצליחים להגיע ל”מפגש”, ובאיזו רמה. ככל שנעבור ממצב של “עובדות ופרשנויות”, למצב פנימי של נוכחות עצמית ומפגש אישי עם מי שביקש מאתנו להגיע ל”דייט” המיוחד במינו הזה (ברגע זה, במצבי הנוכחי, בסיטואציה המדויקת הזו) – נוכל להתחדש בשפע החיים והכוחות שמבקש ה’ להוליד בנו עכשיו, “חדשים לבקרים”, באמונתו הרבה בנו.
מוזמנים לכתוב, לשאול ולהגיב: amirduman@gmail.com
