איש האמונה החיה – הרב זאב קרוב זצ”ל
הרב זאב קרוב, שיום פטירתו החמישי חל בראש חודש שבט, זכה לשם טוב ולהכרת טובה ציבורית הן בזכות פעלו החינוכי המבורך ורב השנים, והן משום היותו אביו של אהרן נ”י, אישיות מיוחדת במינה בפני עצמו. מוכרים גם ספריו על יהדות ואמונה, חינוך ותורה, אך פחות ידוע הוא החלום והחזון שניסח לעצמו, למשפחתו ולתלמידיו הקרובים, ניסוח מדויק וממוקד של ‘אומר חיים’ שלם, שנבחן ונצרף בכור של ייסורי גוף בתקופת מחלתו. דומה שכל ניסיון חייו ותורתו, שימוש רבותיו והתקופה ההיסטורית בחיי עם ישראל בה חי – כולם נקבצו ונולדו באופן מחודש ומבהיק ברעננותו ובעוצמתו – דווקא בעת שכוחות הגוף פינו את מקומם לאורה של הנפש ולרוח הגדולה שפיעמה בו.
כך זכינו להתבררות השאיפה של הרב זאב, לא רק “לחיות את האמונה” בכל מצב ותקופה אישית וציבורית, אלא – ובעיקר – ליצוק את גודל האמת האמונית שלנו לכלים ספרותיים, לימודיים, ומעשיים. כל אדם יכול וראוי להיפגש עם בוראו פגישה מתמדת ומחייה, להכיר את עצמו ואת בוראו היכרות טבעית מלאת חיים ואמון – ולהתקדם בכך עוד ועוד.
שיחותיו בשנה האחרונה לחייו התמקדו בעוצמה בתפיסת האמונה החיה, והתאפיינו בעושר ובפתיחות עצמית אל מול ההתמודדות עם המחלה והשלכותיה, כמו גם בשנינות אופיינית והומור, בסיפורים רבים ובחדשנות למדנית. מעל הכל בערה בו התביעה להספיק למלא את שליחותו האחרונה – להכין כלים ברורים ופשוטים להבנה ויישום של חיי אמונה מלאים ועשירים שמתאימים לדור של גאולה אינטנסיבית.
לשיחות שהוקלטו ונערכו נוספו רשמים של בני משפחתו ותלמידיו, ומכולם עלתה תורת האמונה החיה כשיטה עיונית ומעשית, עמוקה וגם פשוטה לעיכול ולתפעול באופנים רבים בתוך מהלך החיים עצמם. הספר שיצא לאור לאחר פטירתו: “האמונה החיה – לחיות ולעבוד אמונה” (ידיעות ספרים, שזכיתי לערוך, ולהשתתף בכתיבת חלקו השני), מיועד לכל אדם בכל מצב ותקופה, ומלווה בשפה קולחת ואינטימית את עולם האמונה הפנימי והמעשי שלנו בדרכו המופלאה מן המיצר אל המרחב.
בהמשך סידרה זו נתאר בע”ה את יסודות האמונה החיה שלנו, נכיר את כלי העבודה המצוינים שנוכל ליישם בעזרתם את כל מה שכבר קיים בנו בצורה ראשונית, ונמצא את עצמנו יחד בדרך שמובילה ומעלה אותנו להיות יותר מלאי אמונה, יותר חיים, יותר אנו-עצמנו, ויותר פוגשים את אבינו שבשמים מתוך הכרה, בכל תהפוכות החיים.
כצעד ראשון, נשאל שאלה מקדימה פשוטה: מהו ההבדל בין ללמוד לימודי אמונה, לבין לחיות את האמונה? ומכאן נוכל לנסות לברר לעצמנו עוד כמה תהיות: האם ‘לחיות אמונה’ אינה מציאות טבעית וברורה מאליה? האם אין זו תוצאה ישירה של לימוד אמונה “רגיל”? ואולי פשוט ניפגש מחדש עם האמונה שלנו, ומשם ילכו הדברים ויתבהרו.
