“נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה”, אומר הרב משה מרדכי קוסמינסקי, 40, נשוי ואב לילדה, מורה בבית ספר יסודי המתגורר בחריש, מספר שניות לאחר שתהיתי ביני לביני מאיזו מדינה דרום אמריקאית עלה הוא לישראל. “הבית היה מסורתי, אבל איכשהו מגיל מאוד צעיר ראו בי כאחד שהולך להיות הרב של המשפחה. תמיד התעניינתי בכל מה שקשור ליהדות, והיה לי ברור שיש מישהו שמנהל את העולם. זמן קצר אחרי שחגגתי בר מצווה הצטרפתי לקבוצה של נערים שלמדה תורה יחד, ובגיל 15 נכנסתי בצורה די רצינית ללימודי גמרא והלכה. היה לי חשוב לדעת מה בתכל’ס צריך לעשות. כמה שנים לאחר מכן, בגיל 21, עליתי לארץ”.
מה גרם לך לעזוב את המוכר ולעלות לבדך לישראל?
“הדבר הראשון הוא שהרגשתי מבחינה טבעית יהודי צריך לחיות בארץ ישראל. הדבר השני הוא החינוך מהבית. אבל מעבר לכך, גם חוויתי דברים לא נעימים בארגנטינה, ובכללם שני פיגועים קשים שהיו באזור שלנו. כשהייתי בכיתה ד’ היה פיגוע בשגרירות הישראלית בבואנוס איירס. השגרירות אמנם הייתה די רחוקה מאיתנו, אבל ראינו את ענן האש בשמיים. כמה שנים לאחר מכן היה פיגוע מאוד קשה בבניין שמרכז את הנהגת הקהילה היהודית בארגנטינה. 85 אנשים נהרגו אז, ועד הפיגוע במגדלי התאומים זה היה הפיגוע הגדול בעולם. עשרות שנים עברו מאז, אך אזכור את הפיגוע ההוא עד יומי האחרון. הפיגוע השני שחווינו נגע בי הרבה יותר כי הכרתי שניים שנפגעו בו, הם למדו איתי בבית הספר. אלה דברים לא פשוטים לחוות”.
חשיבותה של שליחות
“במשך השנים המשכתי להתחזק”, אומר הרב קוסמינסקי, “וכשעליתי לארץ החלטתי שאני חייב להתחיל לשמור מצוות כמו שצריך אז עברתי על המשנה ברורה וקיצור שולחן ערוך מקצה לקצה. אחרי שסיימתי עם זה, ידעתי שמעכשיו אוכל להתחיל ללמוד כמו שצריך. אבל יחד עם זאת, חשוב לי לומר שהחזרה בתשובה לא הייתה מלווה בהתמודדות קשה מבחינתי, כי לא נכנסתי לשום דבר שלא הייתי מוכן אליו. הכל נעשה בהכוונת רבנים ובשיקול דעת. לא קרה שהסתערתי על דברים בלי לחשוב על כך קודם, כי הרבה פעמים מי שעושה את זה נופל ב’תפסת מרובה לא תפסת’.
“בתחילת דרכי בארץ הייתי במרכז קליטה ברעננה, משם עברתי לאולפן ואחר כך התחלתי תואר באוניברסיטה העברית. למדתי ‘היסטוריה של עם ישראל’, אבל עזבתי את הלימודים באמצע כי לימדו שם הרבה דברי כפירה. חודשיים לפני שעליתי לארץ הכרתי את אשתי, ובמהלך לימודי באוניברסיטה התחתנו. כמה חודשים לאחר מכן התגייסתי, ושירתתי ביחידת מחשבים.
“אשתי התחילה בתקופה ההיא לשמוע שיעורים של ערוץ מאיר, ובזכותה הכרתי אותו גם אני. אחרי השחרור היה לי חשוב ללמוד, והחלטתי לבדוק את מכון מאיר עבור כך. באתי לבדוק אם זה מתאים, ובסוף נשארתי במכון שש שנים. באמצע השנה השלישית גם התחלתי ללמד במחלקה לדוברי ספרדית של המכון. מעבר לכך גם עבדתי בתמיכה הטכנית של מחשבי המכון. את יסודות הגמרא למדתי מהרב מנחם בן יעקב ואת יסודות ההלכה מהרב מרדכי ענתבי. מעבר לכך, אחד הדברים החשובים שקיבלתי מהמכון זה לדעת מה הסדר הנכון של הדברים. לא רק מבחינת לימוד תורה, אבל בהחלט גם. בנוסף לכך, גם את יסודות האמונה קיבלתי במכון. בהמשך הדרך הדברים הללו גם עזרו לי במסלול הרבנות הקהילתית שעברתי”.
בעת קביעת מזוזה בחריש
היית במכון לא מעט שנים, מה זכור לך במיוחד?
“יש כמובן המון דברים שמאוד השפיעו עלי בתקופתי במכון. למשל, בשלב מסוים יצאתי לטיול משפחתי בארגנטינה שבסופו של דבר הפך גם לשליחות מטעם המכון. התוכנית הייתה להביא תלמידים שילמדו במכון, ובזכות כך למעלה מ-40 איש הגיעו ללמוד כאן למשך תקופות שונות. בנוסף לכך, במשך תקופה מסוימת הרב ביגון ואני ניסינו ללמוד בחברותא ולא הצלחנו. הרב היה מאוד עסוק וזה לא היה פשוט. כידוע, בשבת זכור מוכרים עליות במכון, וקונים אותן על ידי התחייבויות ללימוד תורה. כשמכרו את עליית ‘כהן’ הגבאים אמרו שמי שיזכה בה יזכה גם ללמוד חברותא עם הרב ביגון, והבנתי שזו ההזדמנות שלי. כמובן שלא הייתי היחיד שרצה את זה, ובסופו של דבר זה עלה לי בהתחייבות גדולה ללימוד – כל ששת סדרי המשנה. למדתי את מה שהתחייבתי, ולאחר מכן אמרתי לרב שהגיעה העת. סוף סוף בשעה טובה זכינו ללמוד יחד במשך כמה שעות, וזה היה מתוק מאוד. מסוג הדברים שלא שוכחים.
“לאחר שסיימתי במכון”, ממשיך הרב קוסמינסקי, “למדתי במשך שלוש שנים בכולל הרבנות של הרב נחום נריה, ושנתיים נוספות אצל הרב מאיר חדד. לאחר 12 שנים בבית המדרש החלטתי לצאת ללמד בבתי ספר, תוך כדי שלמדתי הוראה. בתחילת הדרך לימדתי בירושלים, וכיום אני מלמד בחדרה.
“אחד הדברים החשובים שלמדתי במכון זה עניין השליחות. כיום אנחנו גרים בחריש, ואני משתדל להמשיך את השליחות שלי כאן. זכינו לפני כשנה וחצי להקים קהילה בחריש של דרום אמריקאים, ואני מכהן כרב הקהילה. הקהילה מונה כחמישים משפחות, יש ברוך ה’ המון שיעורי תורה ופעילויות בקהילה, ועם הזמן גיליתי שכמה וכמה מחברי הקהילה הישראלית גם הם בוגרי המכון. אנחנו ממשיכים בקהילה את דרך ביסוס יסודות האמונה ולימוד התורה כפי שלמדנו במכון. לכל זאת אוסיף שהפעילות שלנו הנה בסיוע ובמסגרת הגרעין התורני של חריש, הרב יצחק אלגביש, שפועל בעיר כבר למעלה מ-18 שנה. כשדיברתי עם רב הגרעין על העניין הוא בירך אותי ואמר לי: ‘צא לדרך, אנחנו הגב שלך’. אנחנו חולמים חלומות גדולים מאוד בכל מיני תחומים, ולא נותר לנו אלא לצפות שבעזרת ה’ נזכה לסיעתא דשמיא גדולה”.
