He

Fr

Es

Ru

En

שאלה : דין ברכת בשמים למי שאינו מריח – הרב אלחנן פרינץ

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

לידידי ורעי הרה"ג… שליט"א, בהמשך לשאלתך כיצד יש להתייחס לברכת הבשמים למי שאינו מריח, האם הוא יכול להוציא את משפחתו בברכת הבשמים בהבדלה במוצאי-שבת.

מצינו מחלוקת בראשונים מה דינו של אדם שאינו יכול להריח, לפי רבינו אפרים אדם זה אינו יכול להוציא את בני ביתו בברכת הבשמים ואם יברך תהא ברכתו לבטלה, ואילו לדעת הרא"ש והטור (סו"ס רצז) יכול הוא להוציאם.

נראה כי שורש המחלוקת הוא באופי ברכת הבשמים: לפי רבינו אפרים זוהי ברכת הנהנין, ולפיכך מכיוון שאינו נהנה, אינו יכול להוציא את האחרים ("אותו שאינו נהנה אין נקרא מחויב בברכה זו" – משנה-ברורה קסז, צב). ואילו לדעת הרא"ש זוהי ברכת המצוות, ולכן גם מי שאינו נהנה יכול להוציא את האחרים.[1]

שאלה זו שהעלינו נשאל רבינו-אפרים, והובאה באור-זרוע (ב, צב) והכי איתא:

אדם שהוא תותרן ואינו מריח אם יכול לברך בורא עצי בשמים כדי להוציא אחרים? דבר זה כבר שלח רבי' יהודה בר' קלונימוס בר' משה לרבי' אפרים ואני תותרן ואיני מריח כל עיקר אם הוא ברכה לבטלה שאני מברך על עצי בשמים ואני סומך על הוצאת אחרים י"ח, והשיב לו אדם שאין מריח ומברך לעצמו על הבשמים ברכה לבטלה היא, ואם להוציא בני ביתו אינו יכול ולא דמי לקידוש והבדלה וברכת לחם ומצה דהוו חובה ומצווה אבל בשמים אינו אלא מנהג.

על דברים אלו העיר הטור דאין לומר דזהו מנהג: "ולא נהירא שהרי פורס אדם פרוסה לבני ביתו אף ע"פ שאינו אוכל עמהם והתם מאי חובה איכא". אלא דהבית-יוסף ביאר דאין זו קושיא על רבינו אפרים: "אין מכאן קושיא לה"ר אפרים דההיא בני ביתו הקטנים היא וכדמסיים בה בסוף פרק ראוהו בית דין (ראש השנה כט, ב) כדי לחנכן במצוות וחינוך לא שייך אלא בקטנים ועל כרחך צריך לפרש דבקטנים מיירי דאם לא כן מאי איריא בני ביתו אפילו לאינשי אחריני נמי… ומכל מקום אפשר לקיים הוראת הרא"ש דאע"ג דאינו חובה כיון שחכמים קבעו אותו מנהג הוה ליה מצווה ודמי לקדושא וברכת המוציא של מצווה". ועיין בית-חדש ודעמיה אשר פירשו כי הטור אינו חולק על רבינו אפרים, אלא רק בעניין הדין של בניו הקטנים עיי"ש.

נראה כי השולחן-ערוך (רצז, ה) פסק כדעת הרא"ש, שזוהי ברכת המצוות וז"ל: "מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אא"כ נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע", אלא שבשו"ת הרדב"ז (ה, שכא) חלק על מרן וכתב שברור שברכת הבשמים היא ברכת הנהנין ומי שאינו מריח בעצמו אינו יכול לברך ברכה זו ולהוציא את האחרים.

 

בארחות-חיים (הבדלה ח) כתוב שיש אומרים שאדם שאינו נהנה מהריח בגלל שאין לו חוש הריח, יכול לברך ש"אע"פ שאינו מרגיש בריח הנאה יש לו שמחזק ראשו וגופו". ביוסף-אומץ (יז) הסביר את הטעם לכך, על-ידי השוואה לאדם שאוכל תרופה ואינו מברך: "צריך לברך באוכל דבר לרפואה אע"פ שאינו נהנה ממנו כגון מאכל מר וכן דעת הירושלמי וביאר דצריך להזכיר בברכתו רפואה וא"כ אפשר דהני יש אומרים שכתב ארחות חיים עצמו בברכת הריח אינהו נינהו יש אומרים דיברך ברפואה מרה או סברי כוותייהו", כלומר ישנה הנאה מהריח לנשמה (אע"פ שהגוף אינו נהנה).

בהמשך דברי החיד"א בספרו יוסף-אומץ הביא את שו"ת שבות-יעקב שנשאל מעין זה, והשיב להקל לפסוק כדעת מרן "ולא מטעמו דהא עיקר דין זה לא הוזכר בש"ס וגדולי הפוסקים ראשונים הרי"ף הרמב"ם ודכוותייהו רק הרא"ש והמרדכי בשם רבינו אפרים כתבו". ועיין בהמשך דבריו שביאר דדין זה של ברכות הריח נשנה בגמרא, והובא ברבינו אפרים שהיה תלמידו של הרי"ף, וכן הרא"ש והמרדכי אינם "פוסקים זוטרים" וניתן לסמוך עליהם כאשר מדובר בקרירות זמנית, או במי שפעמים מריח ופעמים אינו מריח: "ומ"מ בנ"ד שהוא מריח אך לפעמים אינו מריח נראה דיסמוך לברך להוציא בני ביתו כיון דעל הרוב הוא מריח אף שיש לו קרירות".

צריך-עיון מדוע כתב מרן דמיירי "להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך", והרי במקום אחר (קסז, יט) הוא סובר דמדובר בקטנים שלא הגיעו לחינוך: "מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האוכלים, אבל לקטנים יכול לברך אע"פ שאינו אוכל עמהם, כדי לחנכם במצוות" וביאר המשנה-ברורה שם (קסז, צג) דקטנים אלו אינם יודעים לברך.

להלכה כתבו רוב האחרונים כרדב"ז דאין להוציא את האחרים בברכת הבשמים, וכל ההיתר להוציא את בניו, מיירי בקטנים שיש לו מצווה לחנכם, והם עדיין אינם יודעים לברך, כפי שראינו עתה בהסברו של המשנה-ברורה לדברי מרן בסימן קסז. וכן-פסקו הט"ז, המגן-אברהם, אליה-רבה, כף-החיים (רצז, לד), המשנה-ברורה (יג) ושו"ת יביע-אומר (ד, כד). אלא דנראה דממה-נפשך לא יברך אף לילדיו הקטנים שאינם יודעים לברך, דהרי עדיין יש לו להוציא את שאר בני משפחתו, ואותם הוא לא יוכל להוציא על-ידי שיברך בשביל ילדיו הקטנים (חזון-איש לה, ז).

על-כן כתב הילקוט-יוסף (רצז, י) דלמעשה ינהגו באופן הבא: "מי שאינו מריח, אינו מברך על הבשמים, ולכן במקום שבעל הבית אינו חש בטוב, ולא יכול להריח, יברך על היין ועל הנר ויבדיל, ואחר ההבדלה יברכו בני הבית על הבשמים ויריחו" וכ"כ בשמירת-שבת כהלכתה (סא, ה) והוסיף: "ואע"פ שאינו מריח, יכול הוא לברך ברכת הבשמים בשביל קטנים… אם אינם יודעים לברך בעצמם" (ובמקרה זה יברך להם בסוף ההבדלה לאחר ששתה מן היין). אך זהו רק כאשר נמצאים עמו קטנים בהבדלה ואין עוד אנשים אשר שומעים ממנו את ברכת ההבדלה.[2]

לדינא יוצא דמי שאינו מריח לא יברך את ברכת הבשמים בעצמו, אלא יתן לאחר שיברך זאת לאחר הבדלה, אלא אם-כן שומעים ממנו את ההבדלה (רק) ילדים קטנים שאינם יודעים עדיין לברך.

[1]   עיין בספר בשבילי הפרשה (תולדות) דהביא את דעת מהגר"י ענגיל (ז) דזוהי ברכה שאינה של שבח ושאינה של נהנין. ובהמשך הביא בשם הלקח-טוב (יא) דזוהי ברכת השבח.

[2]   בשו"ת תשובות והנהגות (ב, קלד) כתב כי מי שמריח רק למצווה ואינו נהנה הנאה גמורה מהבשמים אינו מברך. ולפי זה החמיר באדם שמריח בשמים בהבדלה ואינו נהנה מהריח שלא יברך: "אבל כשאינו הנאה כלל אצלו כמו שמצוי בזמנינו אין עלה חיוב ברכה כלל".

0 0 אצבעות
דרג שיעור
guest
0 התגובות שלכם
Inline Feedbacks
אראה לי כל התגובות
חם באתר
play3
בית המדרש
כשלא הכל דבש בנישואין – התמודדות עם חולשות חסרונות ונפילות אצל בן או בת הזוג – הרב אוהד תירוש
כשלא הכל דבש בנישואין - התמודדות עם חולשות חסרונות ונפילות אצל בן או בת הזוג - הרב אוהד תירוש
play3
מגזין
סדרת רשת חדשה עם מתי וכסלר: כך תמצאו את עבודת חלומותיכם
סדרת רשת חדשה עם מתי וכסלר: כך תמצאו את עבודת חלומותיכם
play3
בית המדרש
הכרת הטוב מתוך התבוננות ביצירת אדם וחוה – הרב איתן שנדורפי
הכרת הטוב מתוך התבוננות ביצירת אדם וחוה - הרב איתן שנדורפי
play3
בית המדרש
שרה , הגר וישמעאל
שרה , הגר וישמעאל
35 דקות
0
נשמח שתשתף אותנו במחשבות שלך!x
()
x