He

Fr

Es

Ru

En

העיקר זה הרומנטיקה?!

מה ההבדל בין רומנטיקה לרומנטיזציה? ואיך זה קשור למשבר הזוגיות בעידן הפוסטמודרני? חומר למחשבה לקראת ט"ו באב
שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

בימים שבין ט' באב לט"ו באב אני חש תמיד רוחות פיוס שנושבות באוויר. כאילו הבית שחרב והזוגיות שקרסה מעוררים בלבבות בקשה כמוסה לשוב זה לזה, תנועה לחפש את הדרך לשקם את ההריסות ולהשיב את הלב והאהבה שהתנפצו לרסיסים. בשורות הבאות אבקש לגעת באחד האתגרים המיוחדים לאהבה ולזוגיות שמאפיין לעניות דעתי את הזמן בו אנו חיים.

לפני כמה שבועות, התפרסם בכלי התקשורת ראיון עם זוג מוכר שתיאר כיצד הכירו זה את זו. במסגרת הסיפור, חשפו שבעודם נשואים לבני זוג אחרים, נוצר ביניהם קשר, שהחל במסגרת עבודה משותפת,  שהוביל בסופו של דבר לפירוק שני הבתים המקוריים של כל אחד מהם ובחירה בפרק זוגי חדש בחייהם. עד כאן הסיפור בתמצית.

היה ראוי לפתוח כאן דיון רציני בנושא עבודה משותפת בין גברים לנשים והמחירים שהיא נושאת. היה ראוי גם לאמץ קודים הלכתיים וחברתיים ברורים בתחום הזה ובהזדמנות זאת אזכיר לשבח את העבודה הגדולה שנעשתה בנושא הזה על ידי הרב דב ברקוביץ, הרב עזריאל ורעייתו עו"ס חדווה אריאל בכתיבת מסמך מקיף בנושא שקיים במרשתת והיה ראוי שייושם ככתבו וכלשונו כקוד אתי מחייב (חפשו "צניעות במקומות העבודה").

את כל זה אניח לרגע בצד ואבקש להסב את תשומת הלב לאווירה שבוקעת מהריאיון הזה כמו גם מעוד הרבה מאוד ראיונות ומאמרים אחרים ברוח דומה. כוונתי לרומנטיזציה שמייצרים מסיפורים שהתשתית האתית שלהם רקובה. אילו היו המראיינים או המרואיינים מתביישים בכך, משפילים מבט ומכים על חטא – החשתי. אבל כאשר התנהגות לא ערכית מתוארת בצבעי חופש, גבורה ואומץ – כאן כבר מבינים שמשהו לא טוב מתרחש.

 

בין רומנטיקה לרומנטיזציה

כאשר מטשטשים מעשה לא מוסרי וצובעים אותו בגוונים עזים של סיפור אהבה רומנטי, זהו הרגע שבו הרומנטיקה הופכת לרומנטיזציה. ההבדל בין השניים הוא כמו ההבדל שבין היכולת ליהנות מיופי לבין מדידת הערך של דברים על פי היופי. כאשר מישהו אומר משפט כמו: "זה אמנם לא ראוי ולא מוסרי אבל זה כל כך רומנטי ומרגש", אתם יודעים שנחצה הגבול שבין רומנטיקה לרומנטיזציה.

במובן הזה, אנו מוקפים בתרבות שמקדשת את הרומנטי ומפרקת את ההיבט האתי – המוסרי שעומד בבסיסו. את האדים הרעילים של התרבות הזאת אנחנו נושמים מכל עבר. כך, מתוארים זה לצד זה קשרי אהבה זוגית נאמנה וקשרי ניאוף על אותו הרצף. הרי אם "העיקר זה הרומנטיקה", מה זה משנה מהו האופן שבו היא מופיעה.

חשוב שנשים לב למסווה המתעתע הזה שמייצר אינפלציה במטבע הרומנטי האמיתי. לפעמים המסווה הזה יופיע באופן "מוסרי" – כאילו הצעד הרומנטי שנעשה הוא צעד אמיץ, מלא גבורה והקשבה לרחשי הלב הכמוסים. לאמת פנימית שאיננה נכנעת בפני מה שמקובל. וכך נכתב בכותרת של כתבה אחרת: "לא בוגדת, נאמנה לעצמי: כך פירקתי שתי משפחות". או במקום אחר: "בגידה במערכת יחסים רומנטית מכניסה לקשר הזוגי קנאה, כעס, בלבול ונטישה. אבל היא יכולה גם לסמן את הרצון החופשי, את חוסר היכולת לאזוק רגשות ותשוקות למבנים חברתיים ואת אפשרות החירות והמרד". הבנתם את זה?

לפעמים זה יופיע במסווה "רוחני". האהבה לא תוצג כאילו היא ביטוי למעשה מוסרי אך היא כן תלווה בתיאורים "רוחניים", חוויה פנימית ייחודית, אקסטזה. ואם ישאלו: "אבל מה שעשית לא מוסרי", המשיב ישיב להגנתו: "לא מוסרי?! אתה יודע איזו חוויה בלתי נשכחת חוויתי? וזהו. בזה נגמר הטיעון ואין יותר מה להגיד.

 

ואהבתם

בספרו "לבסוף מוצאים אהבה", כותב ד"ר הארוויל הנדריקס: "בתרבות מונוגמית שבה מקובל להינשא יותר מפעם אחת, יש צלצול מיושן ולא אופנתי לרעיון המחויבות לכל החיים. השאלה שרווחה בשנות החמישים היתה, "האם אפשר להציל את הנישואים האלה?" הפכה לשאלה הזאת: "האם צריך להציל את הנישואים האלה?" ומיליוני אנשים משיבים לשאלה הזו בשלילה. למרבה האירוניה, רבים מהם רואים בגירושים הזדמנות לצמיחה אישית. לפי ההשקפה הזו, הנעשית יותר ויותר מקובלת, לא במסגרת הנישואים באה הצמיחה, אלא אחרי התפרקות הנישואים…" (עמ' 104)

לאור כל מה שהעלינו עד כה, ברור לגמרי מדוע זה המצב; הסיבה לכך בין השאר היא עליית הרומנטיזציה; עליית ההתרגשות על פני הרגש העמוק. עליית החוויה, לה מצורפים אד-הוק שלל הסברים ערכיים ורוחניים המשרתים את הלך הרוח.

בהמשך דבריו כתב ד"ר הנדריקס: "ככל שאני חוקר יותר את הפסיכולוגיה של קשרי האהבה מתברר לי שאני מסכים עם החסידים השמרנים של הנישואים". כוונתו לכך שהוא מזדהה עם הצורך בקשירת ברית זוגית עמוקה. ברית במובן העמוק והפנימי, שאיננה מחפשת רק ריגושים ועוטפת אותם במילים גבוהות. שמעמידה את הרגש תמיד במבחן המוסר והערכים ולא מודדת את אלה האחרונים על פי אמות מידה של רגש וחוויה. ברית שסוגרת את "פתחי היציאה" למיניהם כפי שהוא מכנה את כל שלל הדרכים בהן הברית מופרת.

פרשת ואתחנן, שהיא גם פרשת הנחמה שנקראת בכל שנה לאחר ט' באב ובסמוך לט"ו באב, כוללת את ברית האהבה הנצחית של עם ישראל לא-לוהיו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד), ובהמשך: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ…"

האהבה הטוטלית והשלמה, בה מצווה משה רבנו את ישראל, רגע לפני כניסתם לארץ המובטחת, היא גם האהבה הטהורה. האהבה לאחד שבשמים ובארץ ומתוך כך גם לאחד ולאחת שלצידנו. רק אהבה כזאת, הכוללת את הלב והנפש, המוסר והרגש, החוויה והנאמנות, בכל מאודנו, היא גם הברית הנצחית שיכולה לצלוח בעזרת ה' את משברי החיים.

תגיות: טו באב
0 0 אצבעות
דרג שיעור
guest
1 תגובה
ישן
חדש מוערך
Inline Feedbacks
אראה לי כל התגובות
בת של ה
בת של ה
2 months ago

צודק וכמה חשוב לדעת ולהפנים את הדברים עם בן הזוג שלי אשקיע את הכל על מנת להתחבר אליו

חם באתר
play3
בית המדרש
'הבן יקיר לי אפרים' : תשובה מחאה וחסדים – הרב אייל ורד
'הבן יקיר לי אפרים' : תשובה מחאה וחסדים - הרב אייל ורד
play3
בית המדרש
'ארצות הברית..' – על  פרשת ניצבים כהכנה לראש השנה – הרב אייל ורד
'ארצות הברית..' - על פרשת ניצבים כהכנה לראש השנה - הרב אייל ורד
play3
בית המדרש
איך מתקנים כלים שבורים – שיעור מיוחד לשנה החדשה – הרב חגי לונדין
איך מתקנים כלים שבורים - שיעור מיוחד לשנה החדשה - הרב חגי לונדין
play3
בית המדרש
המצוה לזכור את מעשה עמלק
המצוה לזכור את מעשה עמלק
4 דקות
1
0
נשמח שתשתף אותנו במחשבות שלך!x
()
x