פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

דף הבית > > לקיחת המזוזות בעת מעבר דירה

לקיחת המזוזות בעת מעבר דירה

נשאלתי על ידי אדם שעובר דירה, האם הוא רשאי לקחת את המזוזות שלו עימו, שכן הם מאוד חשובות ויקרות עבורו, כיוון שקיבלם מסבו לחתונתו.

מקור הדין במסכת בבא מציעא (קב, א): “תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו – על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא – לא יטלנה בידו ויוצא. ומנכרי – נוטלה בידו ויוצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו”, מבואר מדברי הגמרא כי מי שעוזב את ביתו ורוצה לעבור למקום אחר, אסור לו לקחת עמו את המזוזות ולחזק את האיסור הגמרא מספרת מה קרה למי שלקח עמו את המזוזות. וכן מובא בתלמוד הירושלמי (מגילה ד, יב): “אם נתן לא יטול, רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה מפני מעשה שאירע, מעשה באחד שנטל והיה קובר את בניו”.

הריטב”א (שם) ביאר שאפילו אם צריך את המזוזה לביתו החדש, אסור לו להסירה, כיוון שחלה קדושה על הבית והורדת המזוזה מסירה את הקדושה ויש בכך איסור וזו לשונו: “לא יטלנה בידו ויצא. פירוש סתמא קאמר אפילו בשצריך אותה לבית אחר, ואע”פ שאמרו גבי ציצית (שבת כב, א) מתירין מבגד לבגד שאני הכא דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקה משם, ומיהו אפשר שחייב בעה”ב לפרוע דמיה” וצריך עיון, אם ישים מזוזות אחרות במקום האם זה יועיל, שהרי בכך אינו פוגם בקדושת השכינה בבית.

במסכת מנחות (מד, א) מובא טעם נוסף לכך שאסור להוריד את המזוזה וזו לשונה: “השוכר בית בא”י – עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דא”י” וביאר רש”י: “משום יישוב א”י – דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי’ יוצא ממנו כדאמר בפ’ השואל בב”מ (קב) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי’ יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א”י מיושבת”, לפי סוף דברי רש”י אנו יכולים להסיק כי העיקר שתהא מזוזה ומה זה משנה אם מחליף למזוזה אחרת, שהרי מצוות יישוב ארץ ישראל מתקיימת.

התוספות במסכת בבא מציעא (קא, ב, ד”ה ‘לא יטלנה ויצא’) שואלים מדוע ציצית ניתן להעביר מבגד לבגד ואילו מזוזה לא ניתן להעביר מבית לבית ותירץ: “אף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית” וכן כתב בתוספות הרא”ש (ד”ה ‘לא’). כלומר, לפני שיקבעו מזוזה חדשה יכולים להינזק (הגהות חכמת-מנוח קא, ב; ראשון-לציון, יורה-דעה רצא, ב, ד”ה ‘וכשיוצא’).[1] וכן ניתן לדייק מרש”י במסכת מנחות (לב, ב, ד”ה ‘סכנה’) ועיין עוד בשו”ת המהר”ם-מרוטנבורג (ב, קסא): “מובטח אני שכל בית מתוקן מזוזה כהלכתו – אין שום מזיק יכול לשלוט בו”.

אלא שהמעיין בדברי התוספות במסכת שבת (כב, א, ד”ה ‘רב אמר אין מתירין מבגד לבגד’) יראה שהתוספות הביאו לשאלה זו שני תירוצים וזו לשונם: “לא מבעיא אי חובת טלית הוא דאסור אלא אפילו חובת גברא הוא נמי אסור כדאשכחן במזוזה דנענש אותו שנטלה בבבא מציעא בסוף פרק השואל (קב, א) אף על גב דחובת הדר היא ושמואל אמר מתירין אע”ג דשמואל גופי’ סבר דחובת טלית היא אפ”ה מתירין כיון שעושהו לצורך בגד אחר וגבי מזוזה שנענש שמא לא היה בדעתו להניח בבית אחר א”נ מזוזה
שאני שעשויה להציל מן המזיקין”.

על פי התירוץ השני המובא במסכת שבת, עולה שניתן להעביר מזוזות מבית לבית אם התנו על כך מראש. יתכן שהתוספות במסכת בבא מציעא לא הביא תירוץ זה, כיוון שלא נפסק להלכה, משום שעדיין תהא בעיה של מצוות יישוב ארץ ישראל, כפי שראינו לעיל במסכת מנחות.

בשאילתות-דרב-אחאי (שלח קכו) העלה את השאלה והכריע כתוספות במסכת שבת, שאם התנה מראש – יכול להעביר את המזוזה לבית אחר, וזו לשונו:

ברם צריך למימר הני מילי כי אסיר למישקל היכא דלא קבע לה למזוזה בשעתיה תכילת’ נמי דלא רמי ליה לגלימא אחרינא בשעתיה היכא דקא בעי למישקל מן האי פתחא ומקבעיה בפיתחא אחרינא ומן הדין גלימא לגלימא אחרינא בשעתיה מי שרי אי לא מי אמרינן כיון דהאי דקא שקל להו אדעתא דלמעבדיה מצוה הוא ליכא בזיון ושפיר דמי או דילמא כיון דאתעביד בהון קא מיבטלין ממצותייהו אית בזיון ואסיר ת”ש דאיתמר רב אמ’ אין מתירין מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין רב אמר אין הלכה כר”ש בגרירה ושמואל אמר הלכה כר”ש בגרירה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מן הלין תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר”ש בגרירה למימרא דהלכתא כשמואל דשרי.

כלומר, אם צריך למזוזות לבית אחר יכול להסירם, וכן כתבו האשכול (ב, עמ’ עח) והאורחות-חיים (ב, עמ’ 193) וכתב הריטב”א (בבא מציעא קב): “וכתב רבינו האי גאון אבל אם מצטרך לו אותה מזוזה במקום אחר – נוטלה ויוצא, וכן פירש רב אחא בפרשת שלח לך”. ועיין עוד בברכי-יוסף (יורה-דעה רצא, ג) שהכריע שאם צריך את המזוזה לבית אחר ואין לו מזוזה – אחרת יכול ליטלה ולסמוך על שיטות הגאונים וכן כתב בשו”ת ויחי-יעקב (יורה-דעה עא) וביאר שזהו מפני שחייו קודמים לחיי חבירו, לפיכך יכול ליטול המזוזה שתשמור עליו, ועיין עוד בשו”ת שם-אריה (יורה-דעה כז).[2]

אולם עיון בשו”ת עצי-זית (ב, לב) דהא דאמרינן שלא יטול את המזוזה הוא דווקא כשאינו צריך למזוזה, אך אם הוא צריך את המזוזה בשביל ביתו החדש, ואין בעל הבית פורע לו – מותר לו ליטול המזוזה (אך אם משלם לו על המזוזות, אסור לו להסירן).

הטעם שהזכרנו לעיל, שאין להסיר את המזוזה משום מזיקין, הובא גם כן בתוספות הרא”ש וזו לשונו: “ולא יטלנה בידו ויצא, אפילו למאן דאמר מתירים מבגד לבגד – הכא אסור, שהמזוזה היא שמירת הבית מן המזיקים, ובנטילתם מזיק לנכנס לדור בתוכה” וכן כתב הנימוקי-יוסף (בבא מציעא קב, ד”ה ‘ת”ר’) וכן הובא בספר ערך-לחם (יורה-דעה רצא) ובשאילת-יעב”ץ (ק) שזהו עיקר הבעיה וקשה להקל בזה ועיין עוד בשדי-חמד (מ, כלל קיד).

עוד בעניין המזוזה כשומרת מפורש בתלמוד הירושלמי (פאה א, א): “ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון אמר ליה שלח לי מילה דטבה דכוותה שלח ליה חד מזוזה אמר ליה מה אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר אמר ליה חפציך וחפצי לא ישוו בה ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילה דאנא מנטר לה ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרה לך”.

יש לציין כי בראשון-לציון (יורה-דעה רצא, ב, ד”ה ‘וכשיוצא’) מובא טעם נוסף לאיסור הורדת מזוזות והוא שמא בעל הדירה החדש לא יקבע מזוזות ומצאת עובר על ‘לפני עיוור’.

השולחן-ערוך (יורה-דעה רצא, ב) פסק לחומרה, ש”השוכר בית מחבירו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה… וכשיצא, לא יטלנה בידו” וכן כתב בבן-איש-חי (פנחס יא). עדיין צריך עיון האם נתיר לאדם לקחת עמו את המזוזות, אם ישים במקומן מזוזות אחרות, שהרי בכך הבית נשאר עם מזוזות ואין לחוש ליישוב הארץ או לבעיה של שמירה ממזיקין. מדברי הפתחי-תשובה (רצא, ז) אנו למדים שאין הדבר פשוט, שכן “אף אם מיד שיוצא מבית זה יבא רעהו לדור בו זה נכנס וזה יוצא ושניהם נכונים זה להוציא מזוזתו וזה להכניס את שלו תיכף משמש כניסה ויציאה אע”ג דלא שייך בזה הני טעמים דאיתאמרו בה אפ”ה לא פלוג רבנן”, ועיין עוד בערוך-השולחן (רצא, ג).

לאור דברי השולחן-ערוך שישנו איסור ליטול את המזוזות פסק בשו”ת בני-ציון (קי) שמי שמכר את ביתו ולא כתב אם זה כולל כל מה שבתוכו, ורוצה המוכר ליטול המזוזות, הדין עם הלוקח, כלומר שאינו רשאי המוכר ליטול, וכן כתב הפתחי-תשובה (רצא, ח) ועיין עוד בזה בשו”ת שבט-הלוי (ב, קנט) ובטל-לברכה (ב, עמ’ 167).

בשו”ת יד-הלוי (קפה) אסר להחליף מזוזה מהודרת במזוזה פשוטה וכן כתב בשו”ת הלל-אומר (יורה-דעה קפג). אולם בספר דעת-קדושים (בוטשאטש, יורה-דעה רצא, א) כתב שמותר להחליף מזוזה כשיוצא ולהניח במקום מזוזה פחות מהודרת ובוודאי אם לוקח את המזוזה המהודרת לבדיקה וכן משמע משו”ת מילי-דאבות (ה, אורח-חיים ו), שו”ת לבושי-מרדכי (תליתאה, יורה-דעה מב) ושו”ת פני-מבין (יורה-דעה רו). כדברים אלו פסקו בשו”ת והשיב-משה (אורח-חיים ח) ושו”ת יביע-אומר (ג, יורה-דעה יח) שיש להתיר להחליף מזוזה, אך הוסיפו שבעת שמורידים את המזוזה המהודרת ייקחו אותה לבדיקה ולאחר מכן יוכלו לקבוע מזוזות פשוטות ועיין עוד בהליכות-עולם (ז, עמ’ קצד) שהניף ידו בשנית בדין זה והובאו דבריו בשו”ת רבבות-אפרים (ב, כט, ג) ועיין עוד בשו”ת שרגא-המאיר (א, לט).

בשו”ת מנחת-יצחק (ה, קי) פסק גם כן להקל בכהאי גוונא וזו לשונו: “הנה בספר דעת-קדושים, כתב בפשיטות, וז”ל, הגם שאין להוציא מזוזה כשיוצא, מ”מ אין חשש להחליפה, ולהניח שם מזוזה שאינה מסופר מובהק כ”כ, ובפרט שיכול לומר שמוציאה לבודקה, ואח”כ משים מזוזה אחרת שאינה פסולה עכ”ל, וכיוון דאף לדברי הברכי-יוסף שם, בזה נכנס וזה יוצא, ובהאי שעתא שניהם היו נכונים, זה להוציא מזוזתו, וזה להכניס את שלו, ליכא כל הני טעמי הנאמרים באיסורא דא, ורק אסור משום לא פלוג לפי דעתו עיי”ש, א”כ כדאי הגה”ק בעל הדעת-קדושים ז”ל הנ”ל לסמוך עליו, מה דפשיטא לי’ להקל, כנלענ”ד”. וכן פסק בשו”ת תשובות-והנהגות (א, תרנד) ואלו דבריו: “אם מוריד הישנות לבודקן, ואחר כך מחליף, והם בוודאי כשרים אף שאינם מהודרים, נראה להקל שאין חייב להחזיר הישנות… ולמעשה בעוזב את הבית ויש לו מזוזות מהודרים נראה שקודם שמפנה הרהיטים מהבית יסיר המזוזות ע”מ לבודקם ויתן במקומם מזוזות אחרים פחות מהודרים” ועיין עוד בדבריו (ב, תקמט).

ילקוט-יוסף (שובע שמחות א, מזוזה עט) פסק גם כן להקל, אולם כתב שטוב שייקח את המזוזות לבדיקה כמה ימים לפני שעוזב את הדירה ולבינתיים יניח מזוזות פשוטות, וזו לשונו: “המעתיק דירתו ונוטל המזוזות שלו שהם מהודרים מאד. ונותן במקומם מזוזות אחרים כשרים, מדינא יש להקל בזה. ומכל מקום דרך עצה טובה שיטול המזוזות המהודרות למטרת בדיקה, ואחר כך יוכל לקבוע מזוזות אחרות כשרות, ויברך ‘לקבוע מזוזה’. ועל הצד היותר טוב יעשה כן ימים אחרים לפני עזבו את דירתו” ועיין עוד בשו”ת בית-אבי (ג, קיג; ד, קלט). וכן איתא אף בשו”ת משנה-הלכות (ז, קצ): “היוצא מן הבית אם מותר להחליף את המזוזות ולקבוע במקומם פשוטים. הנה מן עיקר ההלכה הוה מותר להחליף מ”מ אין ראוי לעשות כן ומיהו אפשר שיכול להערים וליקח המזוזות שלו לבודקם ויתנם לסופר או למי שהוא לבודקן ויניח מזוזות אחרות לפי שעה במקומם עד לאחר הבדיקה ואח”כ ישאירם במקומם וכה”ג אם עוד דר שם – ודאי צריך לברך עליהם”.

בשו”ת אבן-פנה (ב, קכ) הצריך שני תנאים בכדי שיוכל להחליף את המזוזות בצאתו, וזו לשונו: “ומסקנא דמילתא, שאם עושה תנאי מלכתחילה, וגם כשיצא יוריד לשם בדיקה, יוכל ליטול את המהודרות, ולקבוע בחזרה את הפשוטות”. ועיין בשו”ת באר-משה (ג, קפא, ג) שהתיר להחליף המזוזות המהודרות במזוזות כשרות אף בלי בדיקה, וכתב שטוב יותר שבעל הדירה החדש יחליף את המזוזות.

בשו”ת אגרות-משה (יורה-דעה ד, מד) כתב חידוש גדול מאד והוא להתיר לקחת את המזוזות בלי להניח חלופיות פשוטות וזו לשונו: “הנה בדבר המזוזות שבדירתו אשר יוצא ממנה שחביבות עליו מאד, באשר שסופר מומחה כתבן למענו ביחוד ועתה פסק סופר ההוא מלכתוב ולא יוכל להשיג שוב מזוזות כאלו… אבל יכול כתר”ה לסמוך על הגאון הרי”א הענקין זצ”ל, ששמע ממנו דאמר שהדרך במדינה זו שאין שום אדם נכנס לבית אא”כ צבע אותה תחילה בעה”ב, וכשצובעין הא מוכרחין להסיר את המזוזה שלא תתקלקל, ורשאי ממילא ליטלם. וממילא אף שעדיין לא השכיר, יש להתיר לכתר”ה שיטלם גם תיכף אף שעדיין יעברו איזה ימים עד שיצבע”.

ועיין עוד בשו”ת בנין-אב (ה, נג) אשר נשאל האם שוכר יכול להחליף מזוזות שהשאירם המשכיר וכתב להתיר, עיין שם. ועיין עוד ברבבות-ויובלות (ד, קסט) אשר דן בהחלפת מזוזות פשוטות למהודרות, למה אין לחוש לדין ש”אין מעבירין על המצוות”.

העולה לדינא: אדם שעובר דירה, רשאי לקחת את המזוזות שלו ולשים במקומן מזוזות כשרות
(פשוטות) וטוב שיעשה כן על ידי שייקח את המזוזות המהודרות לבדיקה.

[1]   לפי זה ביארו (חידושים המיוחסים לריטב”א, ד”ה ‘וקבר’) שהעונש שמתו בניו הינו מידה כנגד מידה, שכן הוא
לא חשש למיתת בני חבירו הצריכים שימור. נראה להוסיף דזהו עומק דברי הגמרא במסכת שבת (לב, ב), שבעוון מזוזה בניו ואשתו מתים, ועיין עוד בספר-חסידים בצוואתו (הוצאת מוסד הרב קוק, עמ’ לג), שכתב שעיקר הבעיה
“כי סכנה היא”.

[2]   בהליכות-עולם (ז, עמ’ קפח) הפנה בנקודה זו לשו”ת ירך-אברהם (יורה-דעה טו) ושו”ת משיב-דבר (יורה-דעה
פב), עיין שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חדשים מהרב

האם מותר לתת מתנה בשבת? הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
Gift box
הסעת יולדת בשבת על ידי בעלה או באמבולנס? הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
young paramedics moving out ambulance stretcher from car
הדעות השונות בהלכה לגבי ביקור בקברי צדיקים – הרב אלחנן פרינץ
Shape-2
640px-Hebron_Tomb_of_the_Patriarchs1
האם מותר לטלטל טלפון סלולרי לצורך צפיה בשעה? הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
Panoramic image of male hand holding mobile smart phone
מה מברכים על מרק-ירקות? הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
Traditional Russian soup with cabbage - sauerkraut soup.
שאלה בעניין הזזת רכב באמצע תפילה – הרב אלחנן פרינץ
Shape-2
a-van-wrongly-parked-over-the-line-and-in-a-compa-2021-09-04-14-54-27-utc
האם כהן פטור מעמידה בתור? הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
People in medical masks waiting in queue in city
האם יש איסור בלבישת כפפות בתפילה? – הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
velvet gloves
שאלה בעניין הנחת תפילין על גבי שעון – הרב אלחנן פרינץ
Shape-2
wedding watch
שאלה: מה החשיבות של נתינת מלח על השולחן? הרב אלחנן פרינץ עונה
Shape-2
Sliced bread

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן