בדיוק כשהגענו אתמול המשפחה למצעד הדגלים בירושלים – נשמעה אזעקת צבע אדום. חברים שפגשו אותנו צחקו שזה בגללנו, שהבאנו משדרות את הצבע האדום לירושלים. אנחנו ענינו ברצינות שהפוך: ירושלים הביאה את הצבע האדום לשדרות ולכל הארץ.
לא במקרה התירוץ של החמאס הוא ירושלים והר הבית. שנת הקורונה והתסבוכת הפוליטית השכיחו את האמת הברורה ביותר בעולם: המאבק הוא לא על טריטוריה או על משאבים כלכליים – יש פה מאבק על ירושלים.
ירושלים היא לא רק עיר אלא ביטוי לאמונה ש'ירו-שלם' – תראו שיש שלמות בעולם הזה: החיים הם לא רק אוסף של חוויות חומרניות, קטנוניות ואגואיזם, אלא ביטוי למשמעות של טוב, תקווה ואמונה; של שלמות.
ישנם כוחות של פראות ושנאה בעולם שלא מוכנים להשלים עם כך שירושלים היא בידו של עם שהקיום והתרבות שלו במהלך ההיסטוריה הם כולם געגועים לירושלמיות.
לזמן מאד-מאד קצר, ישנם גם חלקים מאד-מאד קטנים בעם הזה, שגם מתבלבלים ושוכחים על מה המלחמה פה. הם אפילו מדמיינים להקים ממשלה עם מכחישי ירושלמיות על סוגיהם השונים.
מאורעות כמו אלה עוזרים להזכיר: ירושלים לא הולכת לשום מקום; אנחנו לא הולכים לשום מקום; אלוקים לא הולך לשום מקום.
אנחנו פה ואנחנו ננצח. הנצח כבר התמודד עם אתגרים גדולים מאלו.
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.
