“ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך”, אני פונה אליו בתפילה שההתחלה תהיה נכונה, שתהיה פתח מהלב שלי אליכם.
אז איך פותחים טור ראשון אם לא כמובן בפתיחה? מאיפה מתחילה נקודת המסע שבי? כששואלים חוזר או חוזרת בתשובה מתי התחיל תהליך התשובה, הם יכולים לשים אצבע על מתי החלו לשמור מצוות. אבל האמת היא שבהתחזקות (שאני קוראת לה חזרה בתשובה), קשה ממש לשים את האצבע על מתי הכל התחיל.
אני מאמינה שכל יום מחדש אני חוזרת שוב ושוב בתשובה ולא רק בפעם ההיא בה הכל התחיל. אבל באמת שאם אפשר לשים את האצבע על נקודה אחת – אז היא התרחשה אי שם בסביבות כיתה ט’. שם יצא לדרך מסע החיפושים שלי, המסע שנותן לי לגלות אנשים מתוקים, חלומות, תורות…כל כך הרבה.
במהלך תהליך התשובה נפתח לי פתח מאיר לכתיבה. האמת שזה היה קיים עוד לפני ,אבל לא בצורה ובצבע של היום. מי שכותב יודע שכתיבה שיוצאת מהלב – מדויקת יותר וחיה יותר. עולם הכתיבה מלא באוצרות. האמת היא שזה הרבה בזכות הישענות על המקורות על התורה שנפתחה בפני. זו שמוסיפה צבעי חיים לכתיבה.
חיכיתי המון זמן להוציא את הכתיבה שלי לעולם, לא רק לכתוב למגירה. אבל האמת שזו אחת ההתלבטויות הקשות בעולם היצירה, מה להוציא החוצה מה להשאיר טמון בפנים. וב”ה הכתיבה היא כלי להאיר לעולם מלב אל לב וכשהכל בא בכנות אז זה באמת חודר עמוק פנימה.
פתיחה, אני מדמה אותה לעצמי, היא כמו אדם השב הביתה והילדים מחכים לו ואז כשהם שומעים את המפתח מסתובב הם קופצים על אביהם בשמחה ונותנים לאושר שלהם לפרוץ מהם. יש בפתיחה של דברים חדשים מן פרץ שמחה, זה מרגש. מרגש להתחיל משהו חדש ואחר. ואני כמו הילדה שמתרגשת מאביה, שחזר מתרגש מההתחדשות הזאת, עד שבא לי לקפוץ משמחה.
אני כותבת את הטור ומתנגנת לי שורה בראש של עקיבא תורג’מן “שיבוא טוב, שיבוא אהיה שם בשבילו השארתי לב פתוח שיבוא טוב”. והיא כל כך מדייקת לי בפשטות את מילות הייחול שלי. אני מייחלת לטוב הזה שעוד יבוא. כל כך רוצה לחבק את הטוב הזה שכבר כאן. לפתוח לב לתת לאור לזרוח, לתת לטוב לנגוע. במילים שלי בצורה פשוטה ובאמת באמת לגעת בלבבות לפתוח לב למשהו שיביא איתו טוב.
