המיני-התפרצות של הקורונה גרמה – למעטים לעת עתה – להתעוררותם של השדים והרוחות מחדש: החל מהפחד לעבור שוב את הקשיים שחווינו בשנה וחצי האחרונה; המשך בהצפה של הכחשות, קונספירציות והזיות; וכלה בתחושת ייאוש שבעיה שחשבנו שנפתרה – חוזרת לחיינו.
מבט בוגר יבחין ששום בעיה במציאות איננה נפתרת באופן מוחלט. תאונות דרכים למשל אינן נעלמות אלא זוקקות התמודדות מתמשכת. שימוש בחגורות בטיחות מקדם את הפיתרון אולם אין זה אומר שמעתה ניתן לנהוג בחוסר זהירות או לוותר על החגירה.
מחלות ומגפות הן חלק מעולמו של הקב”ה; והוא נתן לבני אדם את הכוחות והתבונה להתמודד עימן בדרך מדעית ומתמשכת.
אם תאונה מתרחשת לאחר שחגרנו חגורת בטיחות המסקנה איננה להפסיק לנהוג או לוותר על החגירה אלא לנהוג במשנה זהירות ולשכלל אמצעים נוספים.
מה הולך להיות עכשיו? די ברור: תהיה מערכה רפואית נוספת, מן הסתם ברמה פחותה מהפעם הקודמת. תפילות, אמצעי זהירות, מדע, חיסונים – ישמשו כ’חגורת בטיחות’ שתצמצם את הבעיה ויאפשרו לנו לשוב לשגרה; עד ההתמודדות הבאה שנגיע אליה במצב טוב יותר.
יתכן שהעובדה שרוב החברה מגיבה באופן שקול יותר לאיום הנוכחי היא עדות להתקדמות הזו.
העיקרון נכון גם לשאר ההתמודדויות שעומדות בפנינו – הפוליטיות, החברתיות, החינוכיות והרוחניות.
כמו תמיד, מבט מפוכח על הבעיה, הערכות מחושבת, קור רוח, מאמץ ואמונה.
בלי פחד.
הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה’.
