אפשר לומר כמעט בוודאות שהנושא המדובר ביותר בעולם הוא אהבה. לא פחות מכך, אפשר גם לומר שאין בעולם נושא שהושפל בדורנו עד עפר כמו הנושא הזה. וכמו בכל התחומים שבהם עסקנו השבוע, גם בנושא זה, החוסר בפנימיות מוליד את ההסתכלות החיצונית וממילא – את חוסר הצניעות.
עוצמתו של הכוח הזה יכולה להסביר לנו מדוע הוא מתרסק כך בדורנו. רק עוצמה שמגיעה מגובה עצום כל כך עלולה לקרוס לתהומות נוראיים ואפלים כפי שהיא נמצאת בהם היום.
הקשר בין איש לאישה, כאשר הוא נבנה על יסודות עמוקים וטהורים, יכול בשיאו להביא חיים לעולם. להמשיך את הקיום האנושי. ואולי לכן, “זה לעומת זה עשה אלוקים”, ואותו קשר, בצורה מגושמת וגסה מביא לעולם בהמיות, הרס והשפלה נוראה.
השורש של הכוח הזה הוא בוודאי אלוקי, נקי ועליון, אלא שעלינו להתנהג בהתאם כדי שגם יתגלה ככזה כאן בארץ. ככל שנעלמים הפנימיות, העומק וההתמסרות האמיתית לזולת מִנוף חיינו, כך תופסים יותר ויותר את מקומם הנהנתנות, האגואיסטיות והתאוות.
אז מה נעשה כדי להתרומם ולרומם את סביבתנו?
לאדם שלוש מערכות יחסים: בין האדם לעצמו, בין האדם לחברו ובין האדם לה’. כנגד שלושת מערכות יחסים אלה ישנם שלושה איסורים על האדם וגם שלושה ציוויים. האיסורים שכנגד מערכות יחסים אלו הם: עבודה זרה (בין האדם למקום), גילוי עריות (בין האדם לעצמו; שכן המניע של המתאווה לעריות הוא שפלותו – משיכתו להנאותיו הגופניות בלבד) ושפיכות דמים (בין האדם לחברו). המצוות שכנגד מערכות היחסים הללו הן: תורה (בין האדם לעצמו), עבודה (בין האדם לה’) וגמילות חסדים (בין האדם לחברו).
נדגים: התיקון לעבודת אלילים הוא עבודת ה’ בתפילה. התיקון לרצח, שהוא מעשה של ביטול הזולת, הוא הענקה לזולת במעשי חסד. ואילו התיקון לגילוי עריות נמצא בלימוד התורה. כאשר עוסקים בתורה (לא משנה במה, העיקר במה שאוהבים) מנקים את הראש משקיעה בעולם חומרי, מרוממים את המחשבה וכך ממילא נמשכים פחות לסיפוקים חומריים מידיים. ולהפך חלילה, מי שראשו שקוע בעולם החושים והגוף בלבד יימשך ממילא לתאוות.
אחת התרופות למשיכה הגדולה שיש בנו לאותם כוחות חיוביים שצריך עוד להתאזר בסבלנות כדי לממשם בקדושה הוא – להרים את המחשבה למעלה, להעמיק בלימוד תורה ובמיוחד בלימוד אמונה, כל אחד ואחת במקום שלבם חפץ. כך, כשיגיע הזמן – נזכה לאהוב באמת.
בע”ה נתרומם, ניטהר ונזכה לחיות חיים של גבורה, טהרה ושמחה.
