אם יאמר לך:
“ת’אמת אגיד לך?”
דע לך שככל הנראה אינו דובר אמת שלמה רק למֵחְצֶה לשליש אוֹ לִרְבִיע…
?כשאדם מישראל אומר לחיזוק דבריו “ת’אמת אגיד לך?” בלא משים הוא מבקש לחזק משהו רעוע” מנסה לחזק אמת רצוצה ופגומה ש”צריכה סעד” של מילים חיצוניות משום שאינה יכולה “להתהלך בתמימותה מאליה”. אמירות חיצוניות כאלה מכוונות לשכנע את השומע באמת שאינה קיימת במילואה ובכל שיעור קומתה” וממילא את מקומה תופסת תרבות שקר ופרסום חיצוני שאומנותם היא חיפוי” העלמה וטשטוש של ריק פנימי. בעם ישראל במיוחד” שהאמת הפנימית היא נשמת אפו” מורשת אבותיו ומורשת תורת אמת” זועקים עוד יותר הסילוף והמִרמה החבויים באמירת: “ת’אמת אני אגיד לך?”. בישראל ראוי היה שהאמת לא תיתן חילה הפרסומי המוחצן אלא פשוט תיאמר” וממילא כל שומעיה יכירו וידעו שמקורה שוכן עמוק עמוק בנשמתנו ו”דברי אמת ניכרים” מאליהם. כשבן ישראל נופל לסגנון מילולי מוחצן שכזה” ממש באותה העת לבו מכה אותו” אמיתתו הפנימית שהיא נשמת אפו ממש לוחמת בו ופוגמת את חן אמירתו החיצונית ויכולת הסוואתה עד שמורגש היטב ששקר נִסכּו” וממילא כל עמלו המכוון לסתור לוע שכינתו הפנימית – שכינת האמת – לא באמת עולה יפה. ונוכל אז לומר שוודאי אינו דובר אמת שלמה. אבל אומות העולם שצו האמת הפנימית רחוק מהם ומכליותיהם” אצלם לא תיראה כל כך הסתירה בין הדיבור החיצון השקרי לבין פנימיותם” ואומנותם כאומנות עשיו הפושט טלפיו ובכח איברים חיצוניים” שיש בהם אמנם סימן טהרה” כבר שש לבו וכליותיו תעלוזנה לגנוב דעת הבריות. ואין לבו נוקפו נקיפה כזו המחבלת ברושם דברי השקר שלו” וסוף סוף דבריו מתקבלים על הבריות כאילו חותמם אמת. ורק לעתיד יתקיים בעשיו “איך נחפשו עשיו נִבְעוּ מַצְפוניו” וכל שקריו יתגלו וייוודעו לכל. ותצא לאור אמיתתם של ישראל.
“שפת אמת תיכון לעד
עד ארגיעה לשון שקר”
חיוכה של תורה
ר’ יהודה גרינשפאן
“לא תגורו מפני איש” (א” יז)
ר’ שמואל סלנט פסק פעם בסכסוך ממוני לרעת תקיף אחד. התכעס הלה וצעק: אני לא אשתוק על כך” אני אשבור את השמשות! ענהו ר’ שמואל: ואתה חושב שאני אשתוק על כך? מיד נבהל הלה והסתלק” כי חשב שר’ שמואל מתכוון למוסרו לשלטונות. מקורבי ר’ שמואל” שידעו שאין דרכו בכך” שאלוהו למה התכוון? אמר להם: התכוונתי שאם הוא ישבור את שמשותי – לא אשב בחיבוק ידיים” אלא אקרא לזגג שיתקנן…
